לברוח
לפני כ80 שנה התרחשה מלחמת העולם השנייה – השואה של העם היהודי.
אני רוצה לספר על נס הצלתה של סבתא רבתא שלי- חיה פריש.
כשפרצה המלחמה סבתא חיה הייתה נערה כבת 20 וגרה עם משפחתה בהונגריה
כשהגרמנים הגיעו לשם הם לקחו את היהודים למחנות השמדה. החיילים הגרמנים הצעידו את חיה, אחותה ואמה עם עוד עשרות אלפי יהודים למחנות ההשמדה שהיו פזורים ברחבי מזרח אירופה, היהודים היו רעבים, מותשים, חולים ואף בסכנת מוות. הם היו חסרי תקווה והיו בטוחים שלא ישרדו, חיה אחותה ואמה ניסו לשמור על כמה שיותר אופטימיות .כשהבינו לאן מצעידים אותם הן חשבו שאין להם הרבה סיכויים להינצל. חיה ראתה מעט אנשים בורחים חלקם הצליחו וחלקם נפצעו ואף נטרפו על ידי כלבים, חלקם חטפו כמה יריות ומתו. חיה ניסתה לשכנע את אימה לברוח כמוהם אך היא סרבה כי פחדה למות. חיה לא ויתרה והמשיכה ללחוץ על אמה ואמרה: “אמא, אנחנו חייבים לנסות אין לנו מה להפסיד ,אם לא נעשה את זה נמות ממילא במחנות ההשמדה”. אמה השתכנעה ואמרה: את צודקת ,אין לנו ברירה שווה לנו לנסות.”
אחרי כרבע שעה , כשהחיילים הגרמנים לא שמו לב אליהן הצליחו לברוח. הן ברחו במהירות רבה. מאחור הן שמעו יריות, אנשים צורחים ,כלבים טורפים והן המשיכו לרוץ ולרוץ ולא הסתכלו אחורה. אחרי זמן קצר שהיה נראה להן נצח, הם נכנסו לתוך יער קודר ואפל. כשנכנסו עצרו ונשמו לרווחה הן הלכו ביער במשך ימים שלמים בלי הפסקה עד שהגיעו לכפר פולני קטן שם פגשו עוד משפחה יהודית שניצלה. הפולנים נתנו להן אוכל מים ומקום לישון והם שהו שם כמה חודשים. לאחר תקופה זו הפולנים אמרו להן שהן יכולות להמשיך ולחפש את הרוסים כדי שיצילו אותן. הן יצאו לחפש את הרוסים ושוטטו במשך כחודש . יום אחד הן מצאו קופסת עץ ענקית שבתוכה היה הרבה קש. לפתע נשמעו קולות של חילים מתקרבים חיה ומשפחתה זינקו מיד לתוך הקופסה והתחבאו בתוכה במשך חודש שלם מכיוון שפחדו שמסוכן להסתובב באיזור זה.
בוקר אחד הן שמעו חיילים מסתובבים בקרבת מקום וחששו שהם ירו על הקופסה. מיד הן יצאו וראו מולם שני חיילים עם תלבושת כחולה ירוקה ועם כובע חום .הן זיהו שהם חילים רוסים. הן סימנו להם בעזרת הידיים שהן פליטות יהודיות .[הן היו צריכים לסמן להם כי החיילים דיברו רוסית והן דיברו הונגרית] החיילים הבינו שהן יהודיות ולכן לקחו אותם למקום מבטחים וכך הן ניצלו מהשואה הנוראית.
לאחר שהסתיימה המלחמה סבתא חיה הכירה את סבא יוסי , הם התחתנו והקימו משפחה בהונגריה .נולדו להם 3 ילדים: פסיה- סבתא שלי, מוטי ועדי.
הם נאלצו להישאר בהונגריה מכיוון שהשלטון הקומוניסטי לא אישר ליהודים לעזוב את הונגריה. ולמרות שסבא וסבתא שלי מאוד רצו לעלות לארץ ישראל הם נאלצו לחכות כ20 שנה ורק אז הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בראשון לציון.
סבא יוסי נפטר לפני שלוש שנים בגיל 100 וסבתא חיה, בלי עין הרע כבר בת 98 שנה היא אישה נמוכת קומה, מתוקה וחייכנית, שמחה וחכמה ואני שואב ממנה המון השראה.
