הצוללת שנעלמה בים התיכון
בשנת 1996 באחד מימי ג בשעה 18:00 בערב, חיל הים הלך לחפש את הצוללת שנעלמה בים. היו בה שלושה אנשים שחיפשו אוצר מתחת למעמקי הים התיכון.
חיל הים התחילו לחפש את הצוללת מהאוויר במסוק ולראות אם הצוללת עלתה למעלה. הם חיפשו במשך שעות רבות אך לא מצאו. השעה כבר 22:00 בלילה והם לא מצאו שום זכר לצוללת. הם החליטו שכבר לא עוזר לחפש באוויר וצריך להתחיל לחפש בעזרת אוניות.
אחד מחיל הים אמר שצריך להתחיל לחפש מחר בגלל שכבר מאוד חשוך ולא רואים דבר.
יום למחרת
חיל הים התחילו לחפש בעזרת אוניות את הצוללת שנעלמה הם חיפשו וחיפשו ולא מצאו. פתאום הם הרגישו שמשהו מטביע להם את האוניה שלהם. הם התחילו לחפש מדוע הצוללת שלהם מתחילה לאט לאט לטבוע והם לא מבינים למה. אחד מאנשי חיל הים אמר שהוא יודע מי מטביע להם את הסירה והוא אמר שנהיה חור באוניה. הם התחילו לחשוב איך הם יסתמו את החור. בסוף הם הביאו חתיכה מפלדה שהם מצאו מאוניה והם מדביקים את החתיכה לאיפה שנמצא החור באוניה. הם המשיכו לחפש את הצוללת. לאחר כמה דקות שהם לא מוצאים שום דבר הם מתחילים לשמוע כריש לידם הם מנסים לברוח כי הם לא רוצים שהוא יעשה להם משהו.
תחנת המשטרה שעה 3 בצהריים
השוטרים חשבו מה לעשות? איך למצוא את שלושת האנשים הם חשבו וחשבו וחשבו ולא ידעו מה לעשות. אחד מהשוטרים אמר שאולי יש משהו בצוללת שיכול לאתר את הצוללת. הם התחילו לשאול את החברה של הצוללת אם יש משהו בצוללת שאפשר לאתר. החברה אמרה שהם לא יודעים. אולי יש למישהו מהמשפחה שלו תוכנת איתור לטלפון.
הם שאלו את המשפחה ואמרו שיש להם תוכנה אבל הטלפון בטח נרטב אז הוא לא עובד. הם ניסו ובסוף הם גילו שהטלפון שלו לא עבד. הם לא ידעו מה לעשות? אולי אפשר לדעת איפה הם נמצאים מהלוויינים? אחד מהשוטרים אמר. הם אמרו שנראה להם שזה יעבוד.
יום למחרת
השוטרים הלכו לתחנת לוויינים העובדים אמרו שהם יבדקו ויחזרו לשוטרים בעוד שעה.
כעבור שעה
העובדים אמרו שהם מצאו את הצוללת. שמחה וששון מצאו אותם. הם הלכו למיקום שהעובדים אמרו להם והם מצאו את הצוללת ואת האנשים אבל הם ראו שהאנשים איבדו הכרה ומתו. הם אמרו את זה למשפחה. והמשפחה הייתה עצובה מאוד.
