“אמא אנחנו הולכות היום לקנות פיצה!” התפרצה יעל הביתה עם חדשות מסעירות.
“טליה הציעה שנלך כל הכיתה לפארק ומשם נלך לקנות פיצה וכל הכיתה הסכימה אז אחנו נלך היום”. יעל והסתכלה בשעון והמשיכה לדבר “קבענו ב-16:00, זה עוד 20 דק’ אני יוצאת”.
“להתראות מתוקה, תהני” אמרה אמה לאחר שנטרקה הדלת.
יעל מיהרה לפארק ושם מצאה את כל חברותיה מדברות. והצטרפה לשיחה.
“כמה אנחנו?” שאלה יעל “שבע” נשמעה התשובה.
“טוב, אני אתקשר ליעלה, רחל אמרה שהיא תבוא והלל אמרה שאולי היא תגיע” אמרה יעל וחייגה ליעלה.
“יעלה את מגיעה?” שאלה יעל “כן אני אגיע ב”ה” אמרה יעלה “מעולה רק אל תשכחי להביא כסף, פשוט פעם שעברה שכחת” אמרה יעל וניתקה.
“מעולה אני אומר ליעלה והלל שיגיעו ישר לפיצה” אמרה אחינועם ולאחר דקות ספורות צחקקו כולן בדרך לפיצה.
לאחר הליכה קצרה הן הגיעו לפיצה, שם פגשו את יעלה והלל מחכות בחוסר סבלנות “כמה זמן לקח לכן?” שאלה הלל ולא ציפתה לתשובה.
“טוב רוצות שנזמין?” שאלה יעלה “קודם צריך לאסוף את הכסף מכולן” אמרה הלל. “אם נקנה שלושה מגשים זה אומר שכל אחת צריכה לשלם שנים עשר שקלים” מלמלה רחל, כולן שמעו והביאו לה את הכסף הנדרש חוץ מיעלה.
“אוי שכחתי את הכסף שלי בבית” אמרה יעלה בעצב “בסדר אני אשלם עלייך, תחזירי לי מחר” השיבה יעל בנחת.
“תודה רבה ממש!” אמרה יעלה בשמחה.
הבנות הזמינו את הפיצה. לאחר כמה דקות של המתנה הפיצה הייתה מוכנה והן אכלו להנאתן.
למחרת בכיתה יעל שאלה את יעלה אם היא הביאה את הכסף שחייבת לה.
“תקשיבי שכחתי! אני אביא לך למחר” ענתה יעלה. הדבר נמשך כך כמה ימים ויעלה לא הביאה ליעל את הכסף.
ביום השלישי כשיעלה עוד לא החזירה ליעל את הכסף חזרה יעל הביתה עצבנית.
“מה קרה?” שאלה אמה “את בסדר?” “אוף, אמא, הלוויתי ליעלה כסף כבר לפני שלושה ימים והיא עוד לא החזירה לי!” אמרה יעל בכעס.
“זה מזכיר לי סיפור שקראתי על הרב קוק, שבי ואספר לך מתוקה” אמרה אמה.
“בעיירת מולדתו של הרב קוק, גר יהודי אחד” התחילה לספר,
“כשהיה צעיר עסק היהודי במסחר. היה לו מעט כסף ולפעמיים היה נזקק לקבל הלוואה לצורך מסחרו.
פעם אחת היה צריך כסף ופנה לרב קוק שבאותה העת היה לפני חתונתו.
הרב ענה לו, כי לצערו אין לו כסף מזומן, אולם יוכל לתת לו את שעון הזהב שנתן לו חותנו כמתנת אירוסין, למשכון. היהודי הודה מאוד לרב, קיבל את שעון הזהב ומשכנו, אולם לא היה לו כסף לפדות את השעון. בינתיים הגיע היום המיועד לנישואין של הרב.
הרב לא רצה להיות כנושה, ולא תבע את היהודי לפדות את השעון, אולם היהודי הבין את אי הנעימות של הרב מחותנו, ועשה מאמצים כדי לפדות את השעון אך לא הצליח.
רק כאשר ישב הרב בעגלה לנסוע לחתונה, ממש ברגע האחרון, הצליח היהודי לפדות את השעון. הוא רץ אחרי העגלה והחזיר לרב את שעונו”.
“איזה סיפור מרגש!” אמרה יעל “איך שהרב קוק היה מוכן להתבייש והעיקר לא לצער יהודי”
למחרת בכיתה פגשה יעל את יעלה ואמרה לה: “יעלה זה בסדר אני מוותרת לך על הכסף” ובאותו רגע עלה חיוך על פנייה של יעלה, הן הסתכלו זו על זו והתחילו לצחוק.
