ילדה חדשה

שלום, קוראים לי יהלי ואני עוד חודשיים בת 10.

לפני שנתיים התחלתי ללמוד בבית-ספר חדש.
עליתי לכיתה ב’ והיה לי מאוד עצוב להיפרד מבית הספר האהוב שלמדתי בו בכיתה א’.

בהתחלה מאוד חששתי, אפילו פחדתי.
לא ידעתי איך יהיה בכיתה שלי? איך אמצא חברות חדשות? לא הכרתי אף אחד בכל בית הספר החדש והמעבר היה מאוד מפחיד. איך אדע איפה הכיתה שלי ממוקמת??

באותה שנה הייתה מגיפת הקורונה, לא הרשו להורים להיכנס עם ילדיהם לבית הספר, ואני פחדתי שאפילו שאני ילדה חדשה, לא יתנו להורים שלי להיכנס לבית-הספר בגלל הקורונה ואז איך אני אתמודד עם למצוא את הכיתה שלי או עם להכיר את הילדים??
לשמחתי, איכשהו ההורים שלי הצליחו להיכנס וליוו אותי לכיתה.

אני זוכרת שכשהגעתי לכיתה החדשה שלי, ראיתי את המורה החדשה ואת כל הילדים הלא מוכרים, שהפנים שלהם היו מכוסות במסכות קורונה כך שלא יכולתי לדעת איך הם נראים או לדמיין את פניהם, ממש פחדתי. כולם היו נראים כל כך מאיימים וקשוחים עם המסכה על פניהם, לא יכולתי אפילו לראות אם מישהו מחייך אליי!
היו לי הרבה חששות וזה היה ממש קשה.

בבית הספר הקודם שלי היו לי הרבה חברות טובות ואת המחנכת שלי ממש אהבתי!!!

לא ידעתי אם גם פה יהיו לי חברות טובות ואם אני אוהב את בית הספר החדש.
כל הילדים נראו לי ממש מגובשים כחבורה אחת ולא ידעתי אם גם אני אצליח להיות חלק ממנה?

אך בכל זאת, לא הייתה לי ברירה, אזרתי אומץ ונכנסתי לכיתה. חיפשתי מקום לשבת וראיתי מקום פנוי ליד אחת הבנות. התיישבתי לידה ושאלתי אותה לשמה והיא ענתה לי ששמה ארבל. התחלנו ללמוד ואני זוכרת שהיו לי שאלות והיא עזרה לי להרגיש קצת יותר חלק מהכיתה.

בהפסקה הראשונה הבנות ערכו לי סיור ברחבי בית הספר, חשבתי לעצמי “וואו בית הספר הזה ממש גדול !!!”, “איך הן זוכרות איפה כל כיתה?!”, אני כבר לא זכרתי איפה הכיתה שלנו.

{אזהרת ספוילר!!! אני יכולה לגלות לכם שהיום אני כבר יודעת טוב מאוד איפה כל כיתה!}

אחרי הסיור חזרנו לכיתה, את ההפסקה השנייה ביליתי עם ארבל,
שיחקנו ביחד והאמת שממש נהניתי.

כשחזרתי הביתה וחשבתי על היום המיוחד שהיה לי, הבנתי שבעצם היה לי די בסדר יחסית ליום הראשון, שהמחנכת מעולה, ושהבנות קיבלו אותי יפה ואולי כן אצליח להיות חלק מהכיתה, חלק מהחבורה המגובשת הזאת.

לפעמים בחיים עוברים דירה, בית ספר, ואולי גם עיר. וכן זה די קשה, אבל חוץ מזה שזה קשה זאת גם הזדמנות להכיר חברים חדשים, מורים חדשים ומקומות חדשים, הזדמנות להתמודד עם הפחד ועם החששות.

אני עברתי את כל זה והתמודדתי. היה לי מאוד קשה אבל תראו אותי היום, הכרתי חברים חדשים, בית ספר חדש ועיר חדשה והיום יש לי חברות טובות, מחנכת מעולה ואפילו נבחרתי השנה לייצג את הכיתה שלי במועצת התלמידים!
לפעמים אני קצת מתגעגעת לבית הספר הקודם המעולה שלי, לחברות ולחברים הותיקים שלי משם, וגם למחנכת האהובה שהייתה לי שם בכיתה א’.

  אני תמיד אזכור אותם והם יהיו חלק ממני, אבל עדיין כיף לי כאן בבית הספר ואני ממליצה לא לפחד כל כך משינויים בחיים, עדיף להיות אמיצים ולהרוויח חברויות חדשות וחוויות חדשות.    

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »