יואב והפרח בשנת השמיטה
יואב אהב פרחים, אמא קנתה לו פרח במשתלה לכבוד יום ההולדת שלו.
יואב שמח והתרגש , אמר תודה וישר ירד לחצר לשתול את הפרח ומאותו יום, בכל בוקר יואב ירד לחצר לראות איך הפרח גדל ולהריח אותו. יואב אהב את פרח .
יום אחד יואב שם לב שהפרח לא ממשיך לגדול. אט אט הפרח נבל ויואב לא
הבין מה קרה? יואב שאל את אמא וגם היא לא ידעה. יואב החליט ללכת למשתלה לשאול “למה הפרח שלי נבל?”
המוכר ענה: “צריך לזבל, להשקות, לחרוש, לזרוע ולקצור. אבל השנה זו שנת שמיטה ואסור לעבוד את האדמה”.
יואב לא הבין על מה הוא מדבר. יואב חזר הביתה לשאול את אמא למה המוכר התכוון כשאמר “שמיטה”.
אמא אמרה: “אין לי מושג על מה אתה מדבר, אולי אתה מתכוון ללשמוט- לעזוב – אבל את מה לעזוב?
יואב הלך לשאול את רב השכונה אמר הרב : “שמיטה זה מצווה חשובה ,שמיטה זה לשמוט את האדמה” יואב אמר: “לא הבנתי את הכוונה”
שאל הרב :”אתה רוצה ללמוד איתי?” יואב שאל:”אני חיב?” אמר הרב: “לא” .
יואב רצה לעבוד את ה’ ולכן אמר : “כן, אני רוצה ללמוד”.
יואב למד עם הרב על שנת השמיטה ואז הבין שיש מצוות ולא רק את החיים שלנו. הרב לימד אותו שמותר להשקות ולתלוש עשבים שוטים שגונבים את המים לפרח.
יואב עשה את מה שהרב אמר והפרח גדל לתפארת, בזכות שהוא שמר את השמיטה.
אחרי עשרים שנה, יואב עבד בחקלאות ובפעם הראשונה שהייתה שמיטה, יואב שמר אותה ולימד את הילדים שלו על השמיטה.
