הצלקות בלב

אז ככה,  הסיפור שלי מתחיל לפני שנים רבות שהייתי בתיכון הייתי ילד חלש שבריונים היו מכים כל הזמן עדיין נשארו לי צלקות בלב וגם בגוף אבל לאט לאט התגברתי והיה לי חבר שעזר לי ועמד לצידי כל הזמן.
שהזמנתי אותו ליום ההולדת שלי חיכיתי וחיכיתי אבל הוא לו בא ואז היבנתי שהוא העדיף להסתובב עם הבריונים ושאנו חבר אמיתי כמו שחשבתי.
הגעתי יום למחרת לבית הספר והתביישתי בעצמי בגלל שגיליתי את החבר שלי וכמובן כמו כל יום חבורת הבריונים באה להרביץ לי ולפתע ראיתי את חבר שלי עוזר להם להכות אותי ובשנייה שהפסיקו להכות אותי הלכתי למקום הסודי שלי אבל כמובן החבר הכי טוב שלי יודע על המקום הסודי ושם פגש אותי ואמר לי שהוא עדיין רוצה להיות חבר שלי אבל הוא רוצה להיות גם חבר של הבריונים אז אמרתי לו שזה או אני או הם ואז הוא אמר שהוא מעדיף להיות איתם ושהוא מצטער הייתי נורא עצוב הרגשתי שאני לבד בעולם וכשאגתי אבייתה רציתי לספר לאמא שלי אבל אני לו הרגשתי מספיק מחובר אלה כי היא חוזרת מאוחר ממש מהעבודה ולו יצאה לנו זמן לדבר וגם אם אבא שלי אני לו יכול לדבר בגלל שהוא עבר לחול בגלל העבודה שחבתי במיתה והייתי נורא עצוב עדיין ויום למחרת אפילו לו רציתי ללכת לבית הספר אבל בכול זאת הלכתי לבית הספר וכשחזרתי אבייתה איבנתי שאני צריך לספר לאמא שלי וחיכיתי שהיא תחזור וכשהיא חזרה סיפרתי לה את כל הסיפור והיא פנתה למורה חשבתי שזה יפתור את המצב אבל זה רק החמיר אותו אפעם הם במקום להרביץ לי הם אשפילהו אותי תלו אותי על המתלה בכניסה לכיתה ואז החבר שלי לשעבר ראה אותי אלבין פנים ונכנס לכיתה ושאמורה נכנסה לכיתה היא אבינה שזה חמור יותר ממה שחשבה פנתה להורים והדקנה אותם במצב ואז הבריונים הבינו שזה לו יאזור להם להרביץ זה רק אדפוק אותם והם למדו את הלקך לסיכום זה לו יעזור לכם להרביץ זה רק אדפוק הותחם  וזה המסר שאני רוצה.