ב”ה
טיול ההפתעה- אוראל חג’ג’
היתה זו שבת אחת , עוד שבת רגילה ושגרתית, ליל שבת , אוכלים, שרים ונהנים, אבל בכל זאת התברר שהיתה זו שבת מיוחדת, שבת שבה שמעתי לראשונה את הרעיון לטוס למשפחתי בצרפת. אולי לא סיפרתי אבל אני ומשפחתי מצרפת, אנו בארץ כבר כמה שנים טובות אבל עדיין יש לי דודים ובני דודים בצרפת הרחוקה, אני ממש מתגעגעת אליהם כי תמיד לי ולאחותי היה קשר טוב איתם. ובכן אחרי ארוחת הערב כשיבנו כהרגלנו בסלון הבית, אבי ביקש ממני לעשות לו תה ולא יכולתי לסרב לו הכנתי לו תה ושתינו יחדיו. סבא שלי שהיעה איתנו באותה שבת התחיל לומר שמזמן לא טס לצרפת ואני ואחותי יכולות לטוס איתו ולהיות איתו בצרפת, אבי ממש לא אהב את הרעיון כי הוא מסתבר שרוצה לשמור אותי ואת אחותי קרוב אליו. היה זה גם בסוף שנת הלימודים והייתי צריכה לפספס חלק מסיום הלימודים, אך מרגע ששמעתי שיש את הרעיון לטוס לצרפת, לא יכולתי להפסיק לחשוב על כך.לאחר כמה ימים ישבנו לארוחת ערב עם סבא,אבא,אמא,מיטל אחותי וכמובן שגם אני דיברנו ודיברנו ללא הפסק , כשבראש לי כל הזמן אותו רעיון משבת , ליסוע לצרפת,החלטתי לפתוח את הנושא ולשוחח איתם על הטיסה לצרפת אבי אמר:” אוראל, כמה פעמים אני אגיד לך שיהיה לי מאוד קשה בלעדיכן”. אמרתי לאבי:” אבל אבא אולי יהיה לך קשה אבל בא לי לטוס ולראות את משפחתי, אני ממש מתגעגעת, אני חושבת שזו הזדמנות טובה ליסוע כי סבא נוסע”. לאחר כמה ימים ,אבי חשב על זה ומה שאמרתי כנראה שכנע אותו,הוא הסכים שאסע, לא היה גבול לשמחתי ושמחת אחותי. הרגשתי ממש בעננים וכבר התחלתי לתכנן את הנסיעה, מה לקחת, מה נעשה בצרפת ועוד. דבר נוסף שהתחלתי לגלגל בראשי היתה ההפתעה הגדולה שמצפה למשפחתי שם, החלטנו שלא נספר עד נחיתתנו בצרפת על כך שאנו באים, אני חייבת לומר שאין כמו הפתעה, היא כל כך משמחת את מי שמופתע ומרגשת את המפתיע, לאחר חודש של הכנות הנה הגיע היום בו היתה הטיסה , עלינו למטוס , לא שכחתי להתפלל תפילת הדרך ונסענו לשלום מארץ ישראל. במטוס קצת התרגשתי ואפילו קצת פחדתי כי לא ידעתי מה יהיה , איך יהיה, איך יקבלו אותנו ועוד מחשבות כגון אלו , לאחר ארבע וחצי שעות הגענו לשדה התעופה בפריז היפה, דודתי לא ידעה כמובן שאני ואחותי נבוא היא חשבה שרק סבא שלי יבוא , כשיצאנו משדה התעופה דודתי חיכתה לנו ברכבה וכשהגענו ליד רכבה, היא לפתע ראתה אותנו ולא ידעה את נפשה מרוב הפתעה שהיתה לה. ” מה אתם עושים פה?? איך לא אמרתם לי כלום! ” היא בכתה מרוב אושר והתרגשות . לא אשכח את התגובה שלה כשראתה אותנו.בן דודי ובת דודתי היו מאושרים ושמחים גם הם. הם ידעו שמצפה לנו תקופה נפלאה ומרגשת. לאחר כמה ימים של ביחד, של צחוקים , שיחות לתוך הלילה והשלמת החסר בינינו, החלטנו ללכת לפרק אסטריקס שבצרפת עם כל המשפחה , זה פארק פשוט נפלא של כיף ואטרקציות, היה זה אחד משיאי הביקור שלי בצרפת,היו אטרקציות מענינות והיה ממש כיף. לאחר מספר שבועות קצר החלטנו שבגלל משבר הקורונה צריך לחזור לארץ ואכן לאחר חודש ושלושה ימים ששהינו בצרפת, עלינו למטוס בחזרה לישראל. כשהגענו לשדה התעופה בתל אביב בישראל אימי חיכתה לנו וכשהגענו אימי ראתה אותי ואת אחותי ובכתה מרוב התרגשות, לאחר תקופה מסוימת , דודה שלי החזירה לנו בהפתעה משלה ובאה בעצמה לישראל לכמה ימים לישראל , ההתרגשות הייתה בשיאה נהנינו כל כך שלא רצינו שזה יגמר וכשזה נגמר כל אחד הלך לדרכו וכולם המשיכו בחיי היום יום שלהם ,בשגרה מלאה, טוב אולי לא לגמרי…. כי כולנו מצפים שנהיה בשגרה שלפני הקורונה. לא כך?
