טו בשבט

שלום, קוראים לי טליה, אני בת 10 ואני רוצה לספר לכם סיפור שקרה בטו בשבט כשהייתי בת 8 בכיתה ב.

לכבוד ט”ו בשבט יצאתי עם הכיתה שלי, כיתה ב1, לטייל.

בטיול ראינו שדה ולמורה חנה עלה רעיון. היא אמרה: “עצרו! בואו נחזור!”

כולנו התחלנו לצעוק “לא לא! דיייייייייייי! הרגע הגענו!”

והמורה חנה ענתה: “התכוונתי שנחזור לכיתה רק לדקה. להביא שתילים כדי שנשתול כאן.”

“כן כן! ישששששששש! בואו!” אמרתי.

כולנו התחלנו לרוץ, ובלי ששמנו לב, פתאום, הילד הכי גבוה בכיתה בטעות נתקע באורי, ואורי נפל על הרצפה ובכה.

כשראיתי אותו בוכה, כמובן שעזרתי לו ואז הוא הרגיש טוב יותר  וקם. כל הכיתה כבר התקדמה לקראת בית הספר להביא את השתילים. אז שנינו עשינו תחרות ריצה לכיתה, והבאנו את השתילים שלנו. ואז חזרנו יחד עם כל הכיתה לשדה, ושתלנו שתילים.

למחרת, ילדים רצו להרביץ לי, ואורי שכנע אותם שלא ירביצו לי. הוא סיפר להם איך עזרתי לו אתמול כשנפל.. ובזכותו, הם לא הרביצו לי.

מאז, כל שנה, הכיתה שלנו חוזרת לאותו השדה, ושותלים בו עוד כמה שתילים ביחד בטו בשבט. ותמיד בסוף הטיול אני ואורי חוזרים בתחרות ריצה לבית הספר, נזכרים באותו המקרה שקרה כשהיינו בני 8..

הסוף.