חרבות ברזל
בערב שמחת תורה אני והמשפחה שלי הלכנו לבית הכנסת, התפללנו ואחר כך בחורים הגיעו ורקדו איתנו, היה קידוש והילדים קיבלו שקיות ממתקים, אנחנו התארחנו אצל משפחה וחזרנו ברגל לבית, בבוקר אבא שלי הלך מוקדם לבית הכנסת, ואני ושאר המשפחה שלי הלכנו יותר מאוחר לבית הכנסת של בני המנשה עם ישיבת ההסדר, המשכנו ברחוב לבית הכנסת הבא, ופתאום אישה אחת אמרה לנו להיות יותר בשקט! היא דאגה ואמרה שיש עכשיו מחבלים בדרום ליד בתים של אנשים, אני לא הבנתי מה קורה והתחלתי לפחד, התלמידים הפסיקו לרקוד ברחוב כי ראש הישיבה אמר להם שמעכשיו שמחים עם ספרי התורה רק בבית הכנסת בגלל המצב, כשהגענו לבית הכנסת רקדנו והילדים קיבלו שקיות ממתקים אחר כך כולם יצאו והילדים אמרו פרקי תהילים, ראש הישיבה אמר לתלמידים להדליק את הפלאפונים כשהם יגיעו לישיבה.
כשכולם חזרו לבתים וגם אנחנו, אבא אמר לי שכנראה תתחיל מלחמה בדרום, אחר הצהריים המפקד של השכן שלנו התקשר אליו ואמר לו שהוא צריך להתגייס, אבא שלי רצה להביא לשכן שלנו שקוראים לו “משה” את המדים שלו כי משה לא כיבס את שלו הרבה זמן, השכן אמר שבע”ה הוא יסתדר עם המדים שלו, וחמש דקות לפני צאת שבת הוא נסע עם הרכב לדרום.
ביום ראשון גייסו גם את אבא שלי למילואים בצפון, היינו בהלם, אמא שלי אמרה שאני ואחיות שלי ניסע לסבא שלי שגר בהושעיה כי יש שם מקלט בבית, יום למחרת אבא שלי חזר כי אמרו לו שיש מספיק כח של חיילים יותר צעירים, אבל שיהיה בכוננות לחזור.
אבא שלי אמר לי ולאחיות שלי שאנחנו צריכים מעכשיו לעשות דברים חשובים בשביל החיילים, אישה שקוראים לה שחר קאפח השיגה תרומה של 50 מגשי פיצה לחיילים בבסיס בגבעת אבני, והיא חיפשה מתנדב שייקח את הפיצות לחיילים, אבא שלי מיד התנדב ואמר לנו שניסע יחד איתו לתת לחיילים את הפיצות ולשמח אותם.
אספנו את הפיצות מהחנות ופתאום אבא שלי ראה בפאלפון שיש אזעקות בטבריה שזה ליד גבעת אבני, ופתאום הייתה אזעקה בעיר, מיד יצאנו מהרכב, שכבנו על המדרכה ושמנו ידיים על הראש כמה דקות, אח”כ נסענו למקלט ליד הבית, התלבטנו האם להביא לחיילים בגבעת אבני או לחיילים בבסיס “ציפורית” [ליד הושעיה] כי בכל מקרה אנחנו מגיעים להושעיה, החלטנו שניסע לבסיס “ציפורית”, כשהגענו לכניסה של הבסיס פגשנו הרבה לוחמים שממש שמחו לראות את מגשי הפיצה שהבאנו להם, הם הודו לנו מאוד וביקשנו להצטלם איתם יחד עם שלט גדול של “עם ישראל חי”, שמחתי מאוד ששימחנו את החיילים וחשבנו מה עוד נעשה בשביל החיילים, שבוע אחר כך קנינו לחיילים פנסים, גופיות, חם צוואר ועוד כמה דברים, הלכנו לעירייה שלנו וארזנו שם את הדברים שקנינו עם דברים נוספים שהיו שם.
לאחר שראינו שהמלחמה נמשכת הרבה זמן ההורים שלי החליטו ללוות משפחה שאבא שלהם מגוייס משמחת תורה, אנחנו מארחים אותם לארוחות ערב, עוזרים לאישה עם הילדים, מארחים אותם לסעודות שבת ומשתדלים לעזור להם במה שצריך.
חוץ מכל הדברים האלה אני גם מקפיד להתפלל להצלחת החיילים שלנו, ולהחזרת החטופים.
ולסיום, אני משתף ששמחתי מאוד שאמא שלי סיפרה לי שהספר תורה שתרמנו לעילוי נשמת סבתא שלי שנפטרה לפני שנה נמצא בעזה ומשתמשים בו לקריאת התורה, אני מאחל לכולנו שבזכות המעשים הטובים של כולם יחד בעז”ה ננצח ונזכה לגאולה.
