חליל הקסם

חֲלִיל הַקֶּסֶם
מֵאֵת:גִּילִי קֵן כִּתָּה ג3
הָיוֹ הָיָה פַּעַם בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה חֲלִילָן בַּעַל חָלִיל קֶסֶם. הֶחָלִיל יָכוֹל לַהֲפֹךְ דָּבָר רַע לְדָבָר טוֹב. אַךְ יוֹם אֶחָד הֶחָלִיל אָבַד.
בַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים חַיָּה יַלְדָּה וְקָרְאוּ לָהּ אֲבִיגַיִל, אֲבִיגַיִל שָׁמְעָה מֵאָבִיהָ עַל הַחֲלִילָן וְעַל חָלִיל הַקֶּסֶם שֶׁאָבַד. פַּעַם אַחַת הָיְתָה שָׁנָה שֶׁלֹּא יָרַד בָּהּ גֶּשֶׁם, הָאֲנָשִׁים הָיוּ רְעֵבִים וּבְקֹשִׁי אָכְלוּ.
אֲבִיגַיִל הֶחֱלִיטָה לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ אֶת הֶחָלִיל. הִיא טִפְּסָה עַל גְּבָעוֹת וְחָפְרָה בּוֹרוֹת.
יוֹם אֶחָד הִיא חָפְרָה בּוֹר קָטָן וּמָצְאָה אֶת חָלִיל הַקֶּסֶם. הִיא יָרְדָה מֵהַגְּבָעוֹת וְרָצָה לְבֵיתָהּ. הִיא רָצְתָה לִפְתֹּחַ אֶת הַתִּיק וּלְנַגֵּן בְּחָלִיל הַקֶּסֶם. אֲבָל חָלִיל הַקֶּסֶם לֹא הָיָה שָׁם מִישֶׁהוּ גַּנָּב אוֹתוֹ!
אֲבִיגַיִל חִפְּשָׂה כִּמְעַט בְּכָל הָעִיר. נִשְׁאַר רַק בַּיִת אֶחָד מַפְחִיד שֶׁאַף אֶחָד מֵהָעִיר לֹא נִכְנַס לְשָׁם אַף פַּעַם. גַּם אֲבִיגַיִל פָּחֲדָה אֲבָל הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת אֶת הֶחָלִיל כְּדֵי שֶׁיֶּרֶד גֶּשֶׁם וְכֻלָּם יוּכְלוּ לֶאֱכֹל.
הִיא נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַבַּיִת הַמַּפְחִיד וּלְהַפְתָּעָתָהּ הַבַּיִת מִבִּפְנִים בִּכְלָל לֹא הָיָה מַפְחִיד, הוּא אֲפִלּוּ הָיָה יָפֶה. לְהַפְתָּעָתָהּ הִיא מָצְאָה בַּבַּיִת אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁאָבְדָה לְשַׁחַר חֲבֶרְתָּהּ לִפְנֵי שָׁנָה וְעוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאָבְדוּ. מִתּוֹכָם הָיָה גַּם אֶת חָלִיל הַקֶּסֶם.
אֲבִיגַיִל נִגְּנָה בְּחָלִיל הַקֶּסֶם אֲבָל לֹא יָרַד גֶּשֶׁם .אֲבִיגַיִל חָשְׁבָה שֶׁהֶחָלִיל לֹא עוֹבֵד. אָז הִיא הָלְכָה לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּתַקֵּן אוֹתוֹ. אֲבָל הָאִישׁ לֹא הִצְלִיחַ לְתַקֵּן אֶת הֶחָלִיל. הִיא הָלְכָה לְעוֹד אֲנָשִׁים וְעוֹד אֲנָשִׁים, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע לְתַקֵּן אֶת הֶחָלִיל.
נִשְׁאַר רַק עוֹד אִישׁ אֶחָד זָקֵן מְאוֹד. אֲבִיגַיִל הָלְכָה אֶל הָאִישׁ וּלְהַפְתָּעָתָהּ הָאִישׁ הִצְלִיחַ לְתַקֵּן אֶת הֶחָלִיל. הָאִישׁ הָיָה הַחֲלִילָן בַּעַל חָלִיל הַקֶּסֶם. הַחֲלִילָן הָיָה מְאֻשָּׁר שֶׁאֲבִיגַיִל מָצְאָה אֶת הֶחָלִיל שֶׁלּוֹ. הַחֲלִילָן הִתְחִיל לְנַגֵּן בְּחָלִיל וְיָרַד פִּתְאוֹם גֶּשֶׁם. הָאֲנָשִׁים הָיוּ מְאֻשָּׁרִים. הַחֲלִילָן הָיָה שָׂמֵחַ כִּי אֲבִיגַיִל מָצְאָה אֶת הֶחָלִיל שֶׁלּוֹ. אֲבִיגַיִל הָיְתָה שְׂמֵחָה כִּי הִיא הִצְלִיחָה בַּמְּשִׂימָה וְהָאֲנָשִׁים הָיוּ מְאֻשָּׁרִים כִּי יָרַד גֶּשֶׁם.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »