לפני שבוע חליתי בקורונה, הודעה זו נשלחה בבוקר.
אותו זמן ישנתי ואמי העירה אותי ואמרה לי: “שוהם את חולת קורונה ויש לך זום בעוד מספר דקות”. פתחתי את הטלפון שלי וראיתי שהמון ילדים שלחו לי הודעות של החלמה מהירה. הרגשתי פחד והייתי מאוד עצובה.
אסביר לכם למה פחדתי ולמה הייתי עצובה. טוב אז כך, פחדתי מכיוון שאני שומעת המון
בחדשות שאנשים נפטרים והסיבה היא הקורונה אז עלו מחשבות בראשי אולי יקרה גם לי משהו? אולי אקבל את זה קשה? לא ידעתי מה לעשות.
סיפרתי לאמי על הרגשות שלי והיא אמרה לי: “אם תחשבי טוב יהיה טוב”. מיד ירד הפחד שלי והעצב עבר לי, הבנתי את המשמעות של המשפט שאם אני אחשוב שיעבור לי בקלות המחלה ויהיה לי קל, סביר להניח שהמחלה תעבור קל.
אמי גם סיפרה לי שהיא שמעה שהרב מורדכי אליהו זצ”ל אמר שראשי התיבות של המילה חכם הם חצי כוס מלאה. הבנתי שאני צריכה להסתכל גם על הדברים הטובים שיש בקורונה כמו למשל שעכשיו יש לי תו ירוק ולא יגבילו אותי להיכנס למקומות שארצה וכך המשכתי לחשוב עד שהבראתי.
אחרי שאני ואמי דיברנו נרגעתי והלכתי לעשות קצת משימות ובערב התקלחתי, אכלתי ארוחת ערב, צחצחתי שיניים והלכתי לישון.
למחרת קמתי למדתי בזומים, עבדתי, אכלתי ארוחת צהריים ופתאום בזמן שאני רואה טלוויזיה
אני שומעת דפיקות בדלת. לא הבנתי מי זה… פתחתי את הדלת וראיתי שקית שלמה מלאה במתנות ודברים טעימים לאכול. ראיתי פתק ומיד הבנתי שזה מילדי כיתתי, התרגשתי מאוד וכתבתי בקבוצה המשותפת שלנו אלפי תודות. התרגשתי גם בגלל שראיתי שאני מקובלת בכיתה ואכפת להם ממני.
הרגשתי שמחה בלב לדעת שחברותיי מתגעגעות אליי ואני התגעגעתי אליהן הרבה
יותר. אחרי שאכלתי ארוחת צהריים מתן דוד שלי התקשר לאמי ואמר פתחו את הדלת
השארתי לכם משהו. פתחנו וראיתי שסבתי ששמה הוא יפה, הביאה לי מתנות ואת האוכל
האהוב עליי שהוא פנקייקים, הייתי מאוד שמחה. אחרי מספר דקות התקשרתי לסבתי ואמרתי
לה: “תודה רבה סבתא אני אוהבת אותך” והיא אמרה בחזרה שהיא אוהבת אותי גם.
כשקיבלתי את כל המתנות הלכתי רגע לחדר ונזכרתי שגם לחברתי טליה יש קורונה.
אמרתי לעצמי אולי אכין גם לה משלוח קטן ופתק יפה, כי היא גם תרמה למשלוח הגדול שאני קיבלתי. שמתי פררו רושה גדול , חטיף, מספר שוקולדים ופתק יפה שאני הכנתי.
אח שלי שקוראים לו עילאי הלך לבית של חברתי טליה מכיוון שאני הייתי בבידוד אז לא יכולתי
לצאת מביתי והניח לה את המתנה מחוץ לדלת. היא התקשרה אלי כמה דקות אחרי והודתה לי מאוד. גם היא התרגשה.
למחרת קמתי ושוב למדתי בזומים, עשיתי שיעורי בית ולפתע שמעתי עוד הפעם דפיקות בדלת. תוק.. תוק..
פתחתי את הדלת וראיתי חבילה קטנה ובתוכה היה פתק שכתוב עליו שלושה שמות: נועה, ליאל ואדוה. אלו הן חברותיי. בנוסף הן הביאו לי כדורי שוקולד ממש טעימים. זה היה ביום שישי אז אכלנו אותם וכל המשפחה שמחה מאוד. בצאת שבת רשמתי להן הודעה עם מילות תודה על האכפתיות שלהן כלפיי והדאגה שאהיה שמחה.
בנוסף אני רוצה לספר לכם שיום לפני שאני יצאתי מבידוד והחלמתי אמי תהילה ואחי עילאי
לא חשו בטוב, עשו בדיקת אנטיגן {ביתית} ויצאו שליליים וכדי להיות רגועים עשו גם
בדיקת PCR ובה הם יצאו חיוביים. שניהם נכנסו לבידוד עד יום חמישי הקרוב.
ואני, אני הייתי טיפה לחוצה מאותה סיבה שאני הייתי חולת קורונה ופחדתי שח”ו לא יקרה משהו לאמי ואחי.
ניזכרתי במה שאמי סיפרה לי על המשפט “תחשוב טוב יהיה טוב” ונרגעתי.
המסר של הסיפור הוא:
נחשוב טוב יהיה טוב
