חזרה בזמן קדם גרנק
שלום קוראים לי אביגיל והסיפור שלי מתחיל בליל ירח מלא, אמא ואבא שלי הלכו לכנס חשוב ואני נשארתי לבד בבית, ילדה בת 11 וחצי, זה לא שפחדתי או משהו כזה אבל זה היה הפעם הראשונה שנשארתי לבד בלילה התארגנתי לשינה והלכתי לישון, ב12:30 בלילה קמתי מהשינה כי הייתי צמאה פתחתי את המקרר כדי להוציא מים קרים ופתאום נשאבתי למקרר אל עבר מקום מאוד משונה זה היה מפחיד בטרוף ואז שמעתי קול קורא לי “אביגיל” הוא קרא בקול מפחיד כמעט קפאתי במקום מרוב פחד ולעולם לא אשכח מה הוא אמר לי “אביגיל אל תפחדי אני רק רוצה לעזור לך תקשיבי טוב את צריכה להחזיר את העתיד שלך למצבו הקדום המשפחה שלך תלויה בך” ובלי להסביר יותר מידי הוא נעלם ואני מוצאת את עצמי בתוך מנהרה חשוכה ומפחידה חושבת אם ללכת על המשימה או לא, ניסיתי לחשוב לעומק אם יש לי סיכוי, בסוף החלטתי שכן ברגע שאמרתי כן! המנהרה נעלמה ולא האמנתי למראה עיניי, לפתע הופיעה מולי פתק ובו היה כתוב את נמצאת באושוויץ 1945! והקול המשונה חזר ואמר “ותיזכרי ברגע שהתחלת את המשימה את לא יכולה לחזור להווה עד שתצליחי להחזיר את הכול למצבו הקדום בהצלחה!!!” הסתכלתי סביב ובאמת הייתי באושוויץ.
זה אפילו יותר מפחיד מהסיפורים של סבא וסבתא זה היה מצמרר מאוד, התחשק לי לבכות! איך הגעתי למקום הנורא הזה! החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהילחם למען המשפחה! זה נתן לי כוח ולפתע ראיתי אדם שנראה לי די מוכר, זה היה סבא שלי כשהיה צעיר, זה היה מאוד מרגש ומבלבל הסתכלתי לכל הכיוונים וראיתי את סבתא שלי זה היה מאוד מפחיד ראתי את כולם הולכים לעבר רכבת “המוות” לא יכולתי לראות את זה סבא וסבתא שלי הולכים מול עיני לרכבת “המוות” ואני עומדת ומסתכלת, ובנוסף לכך ובכל הסיפורים שסבא וסבתא סיפרו לי יש ילדה שעוזרת להם ציפתי שהילדה תבוא אבל הכול היה שומם אף אחד לא בא ובטח שלא הילדה הזאת אני לא הפסקתי לרעוד מפחד, רק שהגיע תורם של סבא וסבתא שלי לעלות לרכבת הבנתי הכול! אני הילדה שאמורה להציל אותם! סבא שלי כמעט עלה לרכבת ואני צועקת לאאאאאאאאאאאא כולם שומעים אותי ואני שותקת מרוב פחד הלב שלי פעם בחוזקה אבל לא יכולתי לעמוד בלי לעשות כלום, רצתי לעבר סבתא שלי ואמרתי לה לא לעלות לרכבת, מי את? שואלת סבתא כמובן שלא יכולתי לומר לה שאני הנכדה שלה, אז אמרתי שאני נשלחתי על ידי ה’ ושאני מכירה אותה, “תני לי הוכחה”, סבתא אומרת, “בסדר אמרתי” ניסיתי לחשוב על הוכחה מספיק טובה, אמרתי לה “נכון שאת אלרגית לחלב?” נכון היא אומרת! ונכון שאת בת 20 ? וקוראים לך סימה והשם השני שלך הוא שושנה? ונולדת עם כתם לידה גדול בגב? ולאמא שלך יש שלוש שמות? “איך את יודעת את כל זה?” היא שאלה אמרתי לך אני שליחה מאת ה’, קיוויתי בכול מאודי שהיא תסכים, אני לא מכירה אותך אבל אם את כל כך מתאמצת כדי שאנחנו לא נעלה לרכבת כנראה זה חשוב ואני סומכת עלייך!
ופתאום אני שומעת כל קורא לי אביגיל קומי קומי חזרנו למה נרדמת על הספה? אבא אומר, קמתי בבהלה! הצלחתי? סבא וסבתא לא עלו על רכבת? “מתוקה כנראה חלמת”, אמא אומרת “תמשיכי לישון” אבא מוסיף ואני עם חיוך גדול על הפנים נותנת להם חיבוק ענקי והולכת למיטה בשמחה.
