הממלכה הסודית כתבה:יהב גרנק
שלום קוראים לי יעל אני רוצה לספר לכם סיפור מאוד אישי הסיפור מתחיל ב6:00 בבוקר התעוררתי, הסתכלתי מסביב ומצאתי את עצמי באוטו עם אבא ואימא והם אומרים לי “מתוקה התעוררת?” כן למה הגענו? ” שאלתי, “עוד 5 דקות” ענתה אמא.
ופתאום האוטו נעצר והבטתי על הבית, היה בו משהו מוזר, שגרם לי להתגעגע לבית הקודם, התבאסתי מאוד, זה נראה בית מיושן מאוד ואימא אמרה מתוקה את חיבת לתת למקום החדש הזדמנות.
נכנסתי לבית החדש אבל ישן ואז הלכתי לחדר שלי, הוא עוד לא הרגיש כ”כ שלי כי הוא היה ריק וקר, אבל רציתי לסדר אותו שיהיה לי נעים בו, אז הביאו לי את הארגזים עם החפצים שלי והתחלתי לסדר.
הבוקר הגיע התארגנתי לבית הספר החדש, אימא הקפיצה אותי אליו, כי אני לא יודעת עדיין ללכת לבדי, הכול חדש וזר לי, הגענו לבית הספר אימא ליוותה אותי לכיתה, אמרה לי שלום, בהצלחה והלכה, נכנסתי לכיתה המורה אמרה לי בוקר טוב והיכן להתיישב, התיישבתי ליד ילדה בשם רוני, רוני חייכה אלי ונראתה נחמדה מאוד, אמרה לי “שלום וברוכה הבאה” זה שימח אותי
בהפסקה דיברתי עם רוני ומסתבר שהיא שכנה שלי ואנחנו גרות באותו רחוב, זה נתן לי הרגשה ממש טובה, אבא בא לאסוף אותי ואמרתי לו שפגשתי ילדה חדשה, היא ממש נחמדהף גם יושבת לידי וגם גרה באותו רחוב שאנחנו גרים, אבא אמר לי “אז צזמיני אותה אלינו” קראתי לרוני ושאלתי אם היא רוצה לבוא אלי? והיא הסכימה.
רוני הגיע אלי אחר הצהריים, הראיתי לה את החדר שלי, ישבנו לשחק משחק קופסא והקובייה של המשחק התגלגלה לפינת החדר, בפינה ראיתי לחצן מוזר על הקיר, קראתי לרוני להסתכל, חשבתי אולי זה סגנון לחצנים שיש בעיר הזו, היא ניגשה ואמרה שלא ראתה כזה מעולם ופשוט לחצה עליו לפתע נפתח פתח ברצפת חדרי, לא האמנו למראה עיננו, מרוב סקרנות החלטנו לקפוץ לפתח וגילינו מתחת לביתי עולם מופלא שהפתח אליו הוא רק מתוך חדרי.
התחלנו לשוטט בעולם החדש והקסום, ראינו עננים ורודים, פיות, עצים עם ממתקים, הרגשנו שנכנסנו לאגדה, המשכנו לטייל ולהתפעל ופתאום ראינו פתק על הרצפה, בפתק היה כתוב כך “אתן לא שייכות לפה, נכנסתן בטעות! השער שדרכו נכנסתן ייסגר לנצח בשעה 11 בלילה, אתן חייבות למצוא דרך מהירה להגיע לפותחת השערים, אם לא תצליחו, תישארו פה לנצח!”
אחרי שקראנו את הפתק כל ההתלהבות שהרגשנו מעולם המופלא התחלפה לחשש ולחץ, היינו חייבות למצוא דרך מהירה להגיע לפותחת השערים לפני שיהיה מאוחר מידי, לא יכולתי לדמיין את חיי בלי המשפחה שלי , תקועה בעולם אחר לנצח, היינו ממש עצבות, העצב שלנו היה כל-כך בולט שלפתע נגש אלינו חד-קרן יפיפה ושאל אותנו למה אנחנו כל-כך עצובות, התחלנו לספר לו שאנחנו נכנסנו בטעות לעולם שלא שלנו ואיננו יודעות את השעה והיכן הפתח שממנו אנחנו צריכות לחזור והיכן פותחת השערים ולא יודעות מה לעשות, אז הוא הציע אני ארכיב אתכן על הגב שלי ואל תדאגו הרכיבה לוקחת רק 15 דקות, עליו על גבו של החד-קרן והוא התחיל לדהור, זה היה ממש כיף ומהיר הגענו לפותחת השערים, נגשנו אליה ובקשנו שתפתח את השער והיא ענתה ” הגעתם בזמן אני אפתח לכן את השער, אל תחזרו שוב” באותו רגע שהיא סיימה להגיד את המשפט הזה חזרנו אל החדר שלי, לא היה זכר לפתח ברצפה והלחצן הפך לתליון, ענדתי אותו ואז אמא קראה ” בואו לאכול ארוחת ערב” הסתכלנו אחת על השניה וידענו שלא נשכח לנצח את החוויה שעברנו וירדנו שמחות לאכול ארוחת ערב.
