חורף

הָיוּ הָיְתָה יַלְדָּה שֶׁקָּרְאוּ לָהּ שָׂרָה. הִיא אַהֲבָה מְאוֹד אֶת עוֹנַת הַחֹרֶף. בַּחֹרֶף הִיא לָבְשָׁה מְעִיל חַם וְנָעִים מְאוֹד מְאוֹד. הִיא נַעֲלֶה מַגְּפֵי גֶּשֶׁם נוֹחוֹת, וְחָבְשָׁה כּוֹבַע חַם בִּמְיֻחָד. הִיא לָקְחָה מִטְרִיָּה יָפָה וְיָצְאָה הַחוּצָה וְהִיא טִיְּלָה וְטִיְּלָה וּפִתְאוֹם לֹא מֵצָאה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ. שָׁרָה בָּכְתָה וּבָכְתָה וּלְפֶתַע אָבִיהָ חָזַר וְהִיא שָׂמְחָה וְהִיא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת. אִמָּא שֶׁלָּהּ חָזְרָה הַבַּיְתָה וְשָׁאֲלָה אוֹתָהּ: ”לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה מְתוּקָה?” ”מָה קָרָה שֶׁאַתְּ בּוֹכָה?”  שָׁרָה סִפְּרָה לְאִמָּא שֶׁהִיא בּוֹכָה כִּי הִיא פִּתְאוֹם לֹא מָצְאָה אוֹתָהּ. לְאַחַר מִכֵּן אִמָּא וְשָׂרָה שִׂחֲקוּ בִּקְלָפִים וְהָיָה לָהֶם כֵּיף מְאוֹד מְאוֹד, הָיָה לְשָׂרָה כָּל כָּךְ כֵּיף שֶׁהִיא הֶחֱלִיטָה לָצֵאת הַחוּצָה וּלְשַׂחֵק בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג, אִמָּא וְשָׂרָה שִׂחֲקוּ גַּם בַּשְּׁלוּלִיּוֹת וְהָיָה לָהֶם כֵּיף מְאוֹד. בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁרָה נִשְׁאֲרָה בַּבַּיִת, כִּי הִיא לֹא הִצְלִיחָה לָקוּם בַּזְּמַן וְגַם הִיא לֹא מַמָּשׁ רָצְתָה לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת וְסַבְתָּא וְסַבָּא שֶׁלָּהּ בָּאוּ לִישֹׁן אֶצְלָם, הֵם שִׂחֲקוּ עִם הַנְּכָדִים וְהַנִּינִים וְנֶהֱנוּ מְאוֹד. בַּבֹּקֶר כְּשֶׁכֻּלָּם קָמוּ הֵם שָׁתוּ תֵּה חַם וְטָעִים וְשׁוּב הָלְכוּ לְשַׂחֵק בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג קְטַנְטַנִּים וּמַמָּשׁ קְפוּאִים וְכָכָה כָּל הַיּוֹם הֵם שִׂחֲקוּ וְשִׂחֲקוּ.

וְאָז הִגִּיעַ הָעֶרֶב כֻּלָּם הִתְקלחו וְאָכְלוּ אֲרוּחַת עֶרֶב וְהָלְכוּ לִישֹׁן, אַבָּא וְאִמָּא נָתְנוּ לְאַיָּלָה וְשָׁרָה נְשִׁיקַת לַיְלָה טוֹב וְגַם חִבּוּק. בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת שָׁרָה וְאַיָּלָה הָלְכוּ לְבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל הַפַּעַם הִצְטָרְפוּ כָּל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת, סָבָא וְסַבְתָּא וְאַבָּא וְאִמָּא, וְכָל הַחֲבָרוֹת הִתְפַּלְּאוּ: ”מָה? בָּאתֶם עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה לְבֵית הַסֵּפֶר?” וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ יוֹם חָגְגוּ אֶת יוֹם הַמִּשְׁפָּחָה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הָיְתָה לְשָׂרָה בְּלֵב, בְּיוֹם הַמִּשְׁפָּחָה הִיא עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. הֵם צִיְּרוֹ צִיּוּרִים וְנֶהֱנוּ מְאוֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר.

בַּצָּהֳרַיִם הֵם חָזְרוּ הַבַּיְתָה, אָכְלוּ אֲרוּחַת צָהֳרַיִם חִינְקְלִי (כִּיסוֹנִים) וְשׁוּב יָצְאוּ לְשַׂחֵק, בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג וּבַמִּשְׂחָק קְלָפִים.

וְכָךְ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה חָיוּ בְּאֹשֶׁר וְאֹשֶׁר.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »