בבוקר התעוררה מעיין נטלה ידיה, התארגנה, נפרדה מאמה והלכה לבית הספר במהירות , כדי לראות מי תשחק איתה היום בהפסקה.
בהפסקה יצאה מעיין החוצה כדי לראות איזה בת תבוא ותגיד לה ”רוצה לשחק איתי בתופסת”? .
מעיין התישבה על הספסל הביטה סביב וראתה ילדות משחקות:
שבויים, גומילום ועוד’…
אולם אף בת לא באה לשתף את מעין או לשחק איתה היא ישבה בצד בודדה .
לפתע ראתה מעיין את תהילה נופלת. מעיין קמה מהר ושאלה ” את בסדר, את צריכה עזרה?”
תהילה ענתה בבכי” נפלתי וכואבת לי הרגל” מעין אמרה לה בואי ואני אקח אותך לשטוף פנים. כשמעיין ליוותה את תהילה היא שאלה יש לך חברות?
והילדה שאלה אותה בחזרה: “ולך יש חברות” ?
ושתיהן ענו יחדיו: “לא”
רוצה שנהיה חברות שאלה מעין?
רגע הקול הזה מוכר לי.. חשבה מעיין בליבה.
איפה את גרה? שאלה את הילדה
ברחוב רמז 14 .
גם אני, ואת יודעת שעברנו דירה לפני שבועיים הבית שלי מלא בארגזים.
מעיין שאלה ”איך את הולכת לבית הספר?”
אני הולכת עם אמא שלי” ענתה תהילה .
בסוף היום מעיין התקשרה לאמא שלה ושאלה אותה אם היא יכולה לקחת את תהילה איתה בסוף היום.
הילדה אמרה למעיין את רוצה שנשחק יחד כל הפסקה?
כן, בשמחה ענתה תהילה
ומאז הן היו חברות לתמיד.
