לפחות פעמיים בשבוע הייתי הולכת לסבתא שלי ושם הייתי רואה את סבתא רבתא שלי וכול פעם כאשר הייתי הולכת אליה היא תמיד הציע לי ממתקים, שתייה ועוד למרות שהייתה מבוגרת אני והיא היינו סוג של חברות למרות שהייתה סבתא רבתא שלי תמיד הייתי רואה אותה גם כ”חברה”. רוב הזמן שהייתי אצלה דיברנו וצחקנו יחד. עד שהגיע הלילה השנוא עליי והוא הלך ככה: אני ואחי אכלנו ארוחת ערב ושמענו צלצול טלפון השיחה הייתה מסבתי אל אמי. למרות שלא שמעתי הרבה מהשיחה אבל לא היה קשה לפספס את רעש האמבולנסים והניידות .לאחר שיחת הטלפון של אמי עם סבתי אמי התקשרה לאבי ואמרה לו לנסוע למקום האירוע .לאחר השיחה של אמי עם אבי אמי סיפרה לנו מה קרה עם דמעות זולגות מעייניה שאלתי אותה: אימא מה קרה? את בסדר? היא ענתה קשה לי מאוד להגיד לכם אבל סבתא נזימה ז”ל נפטרה באותו רגע לא זזתי עצרתי במקום עזבתי מיד את ארוחת הערב והלכתי לחדר שלי עליתי על מיטתי עם דמעות בעיניים. שחזרתי מחדש את מה שאמי אמרה לנו ופרצתי בבכי. לאחר מכן הגיע הזמן לישון אחיי והוריי כבר נרדמו ורק אני נשארתי ערה. חשבתי על זה ואמרתי לעצמי אפילו לא הספקת לתת לה חיבוק אחרון. מרוב כל הדמעות והעייפות כבר נרדמתי . יום למחרת היה שונה מרוב הימים. ברוב הימים בבוקר היו לי אנרגיות טובות וביום הזה לא רציתי לקום מהמיטה. לא קמתי עד שאמי הגיע אליי עם חיבוק גדול ומחמם ואמרה לי “קומי מאמי את תאחרי לבית הספר” באותו רגע קמתי ממיטתי אבל בלי אנרגיות לא היה לי אכפת מכלום לא מאיך שאני נראית ולא איך הקוקו או הבגדים נראים. כאשר הגעתי לבית הספר לא חיכיתי להפסקה כמו רוב הימים כי ידעתי שאני לא אצא לשחק עם חבריי. ביום של ההלוויה לא הייתי כי לא הרשו לי, אמי אמרה לי שממש מפחיד להיות שם. כעבור שנה הגיע יום האזכרה זה היה אחד מהימים העצובים שלי עד היום . לא היו שם הרבה אנשים הדבר היחיד שאני זוכרת זה איך בכיתי והייתי עצובה. לאחר שנה בערך החלטתי לכתוב לסבתי מכתב ובו יהיה כתוב את כל מה שפספסה ובמכתב היה כתוב:
היי סבתא מאז שאת לא פה קרו הרבה דברים. אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מתגעגעת אלייך ולא כיף בלעדייך ואנחנו גדלנו ממש ואת לא מבינה כמה אני מתגעגעת ועצבנית על זה שלא הספקתי לתת לך חיבוק אחרון אני מאוד מקווה שתכף ניפגש.
כעבור זמן מה הגיע יום השואה ובבית סיפרנו נערך טקס על השואה אני יודעת שסבתי ז”ל הייתה בשואה ובכיתי קצת אבל התגברתי בסוף. עם הזמן גדלתי והבנתי שהיא כל כך חשובה לי ואני מאוד עצובה שהיא לא פה אתנו אבל אני בטוחה שהיא הייתה רוצה שנמשיך לשמוח ולא נהיה עצובים.
