היי קוראים לי אביגיל ואני בת 11 נולדתי בחיפה.
מאז שאני זוכרת את עצמי גדלתי יחד עם רוני. ההורים שלנו היו חברים וגרנו בשכנות.
תמיד היינו משחקות יחד, הולכות יחד לפארק המשחקים, למעון ולגנים, ונמצאות הרבה מאוד אחת אצל השנייה.
היינו חברות מאוד טובות.
זה היה לילה בשנת תשע”ח. הייתי בת 5 אני זוכרת שהתכוננתי ללכת לישון ופתאום אני שומעת דיבורים מהסלון. ”כן אז עוברים דירה?” שמעתי את אחותי
“לאן עוברים”, שאל אחי הגדול, “לירושלים? “לא” “לרמת גן “לא” “לתל אביב? שמעתי שיש שם את האומגה הכי גדולה בארץ “,”טוב נו כולם יודעים את זה” התפרצה אחותי לשיחה…
אמרתי לעצמי: “אימל’ה עוברים דירה” אחר-כך שמעתי את ההורים שלי אומרים “ילדים, אנחנו עוברים לכפר יונה ,אנחנו לא עוברים בשביל לונה פארק או בשביל אומגות, אנחנו עוברים כדי לחזק את העם היהודי”. אני הייתי כל כך מפוחדת ועצובה שלא הצלחתי לישון כל הלילה וחשבתי לעצמי מחשבות איך אני אמשיך להיפגש עם החברות הטובות שלי, עם הגן שלי, אני לא אעלה לבית הספר שכל כך חיכיתי לו בחיפה… .זה היה לילה מאוד קשה בשבילי.
אחר כך בבוקר התחלתי לעשות תנאים “אם אנחנו עוברים דירה אני לא באה לגן יותר, אם אנחנו לא עוברים דירה אני אלך לגן” אמא שלי אמרה “בסדר” אמרתי לה “יש” הלכתי לגן בשמחה סיפרתי לחברה שלי רוני והיא אמרה לי “איזה מזל”. אחר כך גיליתי שאמא שלי אמרה לי כדי להרגיע אותי.
התחלתי להגיד “אנחנו לא עוברים לשום מקום רוצים תביאו אתם את כפר יונה לפה. זו לא אשמתי” כך אמרתי בצעקה.
אמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי “אל תדאגי חמודה. את ילדה מאוד חברותית יהיו לך הרבה חברות חדשות ותפגשי מקומות חדשים וחוויות חדשות” אמרתי “בסדר” ונרגעתי מעט.
החלטתי לשכוח ממעבר הדירה.
כעבור חודשיים, כל הבית התחיל להיות בתנועה – אבא ואחי הגדול הביאו הרבה מאוד ארגזים וכולם התחילו לארוז. גם אני ארזתי את החפצים החשובים שלי – יצירות מהגן, בובות ועוד. לא היה לי קל עם המחשבה שאנחנו עוברים אבל קיוויתי שזה יקרה בעוד הרבה זמן.
בוקר אחד אני רואה משאית גדולה מהחלון עוצרת ליד הבית שלנו. לדירה נכנסו 4 אנשים גבוהים רוסיים באים ואומרים “ילדה איפה אמא”? גמגמתי ואמרתי “הי-הי-ש-ש-שם במטבח” , הלכתי לחדר שלי והתחלתי לבכות.
לא ידעתי מה לומר, אחותי שירה אמרה לי ” אל תבכי מתוקה, אני מבינה אותך, גם אני עברתי את זה ואני פשוט הזמנתי את חברות שלי לבוא אלי” אני אמרתי לה “אני לא רוצה חברות אני רוצה חברה” “איזה חברה”? היא שאלה “רוני” אמרתי לה “למה”? “כי היא הכי מחוברת אלי, הייתי איתה בפעוטון במעון ובגן וקשה לי לחשוב להמשיך בלעדיה” אחותי אמרה לי “תשאלי את אמא היא בטח תסכים להזמין אותה”. ואמא שלי אמרה “ברור, אני אכין לכם פופקורן וסרט”. אני זוכרת שבחדר היו מלא מזרונים ולא היה כלום בבית חוץ מכמה מזוודות עם אוכל ובגדים צלחות. הייתי ממש שמחה אחרי הסרט והפיצה שאכלנו לארוחת ערב שחקנו והלכנו לישון הגיע הבוקר לקחנו את רוני לגן נכנסתי ואמרתי “להתראות” לכולם ולפני שהלכתי אמרתי לרוני: “נשמור על קשר” .
לפני שהגענו לבית החדש לקחו אותנו סבא וסבתא ללונה פארק וקנו לנו גלידה, הלכתי לאחותי שירה ואמרתי לה בשקט “תודה עזרת לי מאוד” חיבקתי אותה וחזרנו הביתה, הוא היה מסודר.
עד היום אני ורוני שומרות על קשר חם והדוק!
