– וואי, למה המורה לא מגיעה? לא מתאים לה לאחר!
– כבר שמונה, אולי המורה לא תבוא?
עד שאנחנו מתפלאות, פתאום המורה נכנסה עם הודעה מפתיעה:
“שלום תלמידות, היום מצטרפת ילדה חדשה שעלתה מצרפת ואינה יודעת טוב עברית, תתנהגו אליה יפה. עוד מעט פורים ולכן, היא תצטרף אל קבוצת התלמידות שמכינות את מסיבת הפורים!”
“מה המורה, זה לא פייר! למה היא דווקא איתנו?” אמרה טליה, שהייתה ראש הקבוצה והכי מקובלת בכיתה.
“בואו נקבל אותה כדי שתדעו איך בכלל קוראים לה ואיך היא נראית.” השיבה המורה ופתחה את הדלת לילדה החדשה.
“שלום לילדה החדשה. איך קוראים לך? את יודעת עברית?”
מולנו ראינו ילדה בגובה שלנו, לבושה בשמלה ארוכה ומשובצת, עם כיסים אדומים גדולים, וחגורה אדומה שקשורה לה מאחור. שמלה מוזרה, שלא נראית כמו הבגדים שלנו, שבלטה עוד יותר כי לא הייתה לה חולצת תלבושת. היא הייתה עם שתי צמות ארוכות, שקשורות כל אחת בקצה גם היא בסרט אדום. אף אחת אצלנו בכיתה לא הולכת עם שתי צמות כאלה ושמלה כזאת! הילדה נראתה קצת נבוכה, אבל ענתה לשאלה של המורה:
“שלום, קוראים לי לורי שבעברית זה ליאורה, ולהורים שלי קוראים בעברית אליענה ודוב.”
“וואי, לאבא שלך יש שם מוזר וגם לך.” אמרה מירי, שתמיד מנסה למצוא חן בעיני טליה.
כולן צחקו.
“ולאחות הקטנה שלי קוראים שיילי.” הוסיפה לורי, הילדה החדשה, שכנראה לא הבינה מה אמרה מירי ומדוע צחקו.
“זה שם ממש מוזר, אתם משפחה של מוזרים.” אמרה שוב מירי.
היה נראה שהמורה לא אוהבת את התגובה של מירי, אבל מתאפקת כרגע שלא להגיב, כדי לא לעשות בכיתה בלגן גדול יותר, ולכן היא פנתה ללורי ואמרה לה לשבת:
“בואי לורי, תשבי בבקשה ליד רינה.”
“מה, אבל המורה, למה לידי, זה לא פייר.” אמרה רינה. המורה החליטה לעצור את זה ואמרה בתקיפות:
“שקט! תתחילו בבקשה להתפלל.”
נראה לי שללורי לא היה כיף הפתיחה וקיוויתי שנקבל אותה יפה אבל אני מכירה את החברות שלי, הן לא אוהבות בנות חדשות. חשבתי לעצמי שאולי אני אהיה חברה שלה ואני אכיר לה את בית הספר שלנו, כי אני לא באמת מהמקובלות.
והנה הגיע פורים. אני כבר ארגנתי לכולן משלוחי מנות. חיכיתי לראות למה הבנות יתחפשו ולמה לורי התחפשה. כל הבנות היו עם התחפושות שלהן ולורי לא הגיעה. מעניין מה קרה לה. בשיעור הראשון אחרי שהתפללנו לורי הגיעה עם תחפושת מוזרה ממש וכל הבנות צחקו בשקט והתלחששו ביניהן על התחפושת של לורי, ובסוף היום העליבו אותה והיא רצה הביתה במהירות. רצתי אחריה ואמרתי לה שככה הבנות מתנהגות לבנות חדשות ובהמשך הכל יהיה בסדר. נפרדתי מלורי וחזרתי הביתה קצת מודאגת. החלטתי להשקיע במיוחד במשלוח המנות שלה, וזה מה שעשיתי.
למחרת בבוקר אמא שלי העירה אותי ואמרה לי שהגיע הזמן ללכת לקריאת המגילה המיוחדת שלנו, שבה נשים קוראות את המגילה בעצמן. התלבשתי בזריזות בתחפושת שלי והלכתי עם אמא לקריאה. כשחזרנו התחלנו לחלק משלוחי מנות. הלכתי ללורי וגיליתי שאף אחת לא הביאה לה משלוח מנות. כשחזרתי הביתה ביקשתי מאמא שתכתוב בקבוצה שלורי לא קיבלה משלוח מנות מאף אחת ושישלחו לה משלוחי מנות. ההודעה עזרה. אחה”צ, כשנפגשנו כולן סיפרו כמה היה כיף לתת משלוח מנות ללורי, ואפילו טליה הציעה שנלך יחד לקרוא לה להצטרף. משלוח המנות לימד אותנו כמה חשובה החברות בין כולן.
