שלום, שמי איתן, אני בן 12, בשנה הבאה יש לי בר מצווה, אני רוצה לספר לכם על המשפחה שלי. יש לי אחות שהיא קטנה ממני בשנתיים ושמה יעל, אבל בבית כולם קוראים לה יעלי. ההורים שלנו הם הורים מאוד מיוחדים אני יודע שכל אחד חושב כך על ההורים שלו אבל שלנו הם באמת מיוחדים, והסיבה שאני חושב כך היא שהם חירשים מלידה.
אבא ואימא או בשמותיהם, משה ושרה הכירו בעבודתם במפעל. המפעל בעיר ראשון לציון מייצר נרות מכל הסוגים, כמו נרות שבת, חנוכה ימי הולדת ועוד.
אצלנו במשפחה מאוד אוהבים לטייל ברחבי הארץ ובעיקר בנחלים השונים, בכל הזדמנות ובעיקר בחופש הגדול אנו יוצאים לטייל ועל אחד הטיולים האלה אספר עכשיו.
זה היה בחופש הגדול בשנה שעברה שנסענו לטייל באזור נחל דן שבצפון, כשהגענו המים היו ממש קרים והזרימה שלהם הייתה חזקה, אבא ואני נכנסנו לטבול בזמן שאמא ויעל הכינו את ארוחת הצהריים. אחרי מספר דקות יצאתי מהנחל לשתות ופתאום שמתי לב שאבא מאבד שיווי משקל ומתחיל להיסחף במורד הנחל. מיד נכנסו כולנו למים במטרה לחלץ את אבא אבל ראינו שהוא ממשיך להיסחף ומתרחק מאיתנו.
מיד התקשרנו למוקד אבטחה באזור ומכיוון שאמא לא יכולה לדבר אז אני הסברתי מה קרה וביקשתי עזרה דחופה, מכיוון שאני ילד הם חשבו שאני עובד עליהם וניתקו לי את הטלפון. בלית ברירה נכנסנו שוב למי הנחל במטרה למצוא את אבא ולחלץ אותו, לאחר כעשר דקות מורטות עצבים מצאנו את אבא שוכב מעולף בצד הנחל, אימא החלה לעשות לאבא הנשמה ואחרי זמן קצר שלנו הרגיש כמו שעה ארוכה אבא החל להתאושש וחזר להכרה. הרגשנו הקלה רבה והתחלנו לחזור ברגל לכיוון החניה.
לאחר כעשר דקות סיפרתי לאבא מה קרה עם המוקד ושהם לא האמינו לי וכולנו הסכמנו שחייבים למצוא דרך שזה לא יקרה לאף אחד יותר. יעל הציעה שיהיה במוקד מישהו שיענה רק לילדים אך מיד דחינו את ההצעה כי חשבנו שזה לא אפשרי. המשכנו להעלות רעיונות אך שום רעיון לא נשמע טוב מספיק בכדי שיתממש, החלטנו להמשיך ולחשוב על זה בבית ואף לשתף חברים בנושא.
למען האמת עברה כבר שנה ועדין לא הצלחנו למצוא את הרעיון המושלם, אם יש לכם קוראים יקרים רעיון שיכול לעבוד נשמח שתשתפו אותו איתנו בכדי שאף ילד לא יחווה חוויה נוראה כמו שאני חוויתי.
