התחרות הכיתתית
שלום קוראים לי נעה ואני בת 8 ויש לי שם שני.
השם השני שלי הוא רחל על שם סבתא רבתה שלי.
אני השלישית במשפחה ויש לי עוד 5 אחים לא כולל אותי, 4 בנות ושני בנים.
אני מאד אוהבת לעשות תחרויות עם המשפחה והחברות.
הכל התחיל ביום אחד כשהלכתי לבית הספר, המורה אמרה לכל הכיתה שיש לה הודעה מרגשת
ההודעה היתה: בע”ה בכב’ אדר נצא לתחרות כיתתית ומי שתזכה תקבל פרס שווה , טיסה קצרה בשמי הארץ.
התרגשתי מאד ובכל יום חיכיתי כבר שיגיע יום התחרות.
שבוע לפני כן המורה נתנה רמז ואמרה שכדאי לכל בת לדאוג שיהיו לה נעלי ספרוט טובות ונוחות.
כבר התחלתי להבין שבטח מדובר בתחרות שקשורה לספורט.
אני מאד אוהבת ספורט ובמיוחד ריצות וקפיצה בחבל.
סוף סוף הגיע יום התחרות, כל בנות הכיתה הגיעו בהתרגשות עם נעלי ספורט והמון מצב רוח טוב אך היתה בעיה גדולה שכמעט בגללה הכל התבטל, מזג האויר השתנה והחל לרדת גשם. התחרות היתה אמורה להיות בחצר בית הספר ולא ידעו מה לעשות, חששנו שהכל יתבטל.
ואז המורה נכנסה עם חיוך ושמחה ואמרה לנו לא לדאוג וביקשה מכולן להכנס לאולם הספורט ושמה חיכתה לנו ההפתעה.
היתה שמה מדריכת ספורט מומחית לריצה שהיא סידרה את האולם כמו ממש לתחרויות אמיתיות והסבירה לנו מה אנחנו צריכות לעשות…
התחרות היתה לרוץ הכי מהר שכל אחת יכולה ,לתת לה כיף ובסוף לקפוץ על רגל אחת עד שהיא מגיעה חזרה למקום.
לכל בת המדריכה סופרת זמן ומי שעושה את זה הכי מהר היא מנצחת וזוכה בפרס.
התחרות התחילה וכל בת רצה בתורה ובסוף המדריכה אמרה שאני ועוד 2 בנות רותי והדסה יצאנו “תיקו” ואמרה לשלושתנו לרוץ שוב ומי שתצליח הכי מהר היא תנצח.
מהר אמרתי בליבי פרק תהילים והתפללתי להצליח להיות הראשונה והזוכה בתחרות.
ברוך ה’ סוף טוב ואני באמת זכיתי, שמחתי כל כך וחזרתי הביתה מאושרת לספר להורים שלי על הזכיה.
לא רציתי שרותי והדסה ירגישדו עצובות והחלטתי להציע להן להצטרף אליי לטיסה
הן כל כך שמחו וזו באמת היתה חויה מיוחדת שאני לא אשכח לעולם.
