התחלה חדשה
בכיתה א’ רשמו אותי לבית ספר שרת.
הכל היה בסדר, עד שבסוף השנה של כיתה ב’ חבר מאוד טוב שלי עזב לבית ספר אחר בחריש, מאז הצטרף ילד חדש לכיתה שלנו, ולא כל כך אהבתי אותו.
בהתחלה, ניסיתי להתחבר אליו, שיחקנו יחד בהפסקות והיינו מתקשרים אחד לשני אחרי הצהריים, ומשחקים בטלפון.
כשעלינו לכיתה ג’ הכל התחיל להסתבך…
פעם אחת כשדיברנו בטלפון, התחלנו לריב באמצע משחק ומאז הפכנו ליריבים.
אני הלכתי לבן דוד שלי שגם היה בכיתתנו ואמרתי לו: “איך אתה יכול להיות חבר שלו?”
והוא אמר לי: “אנחנו חברים טובים היינו בגן ביחד ואנחנו מכירים אחד את השני מאז שאנחנו קטנים”.
כעבור יום, הגעתי לבית הספר ורציתי לשחק עם כל החברים אבל תמיד היריב שלי היה איתם ולא יכולתי לשחק עם כולם, כדי שלא נריב.
יום אחד שיחקתי בהפסקה עם חברים ואז פתאום הוא הגיע והצטרף למשחק ואמר לכולם לא לשתף אותי במשחק, כולם הקשיבו לו כי הם היו חברים שלו, החלטתי שאני חייב לספר להורים שלי שהוא מציק לי בבית ספר ושאני סובל ממנו כבר חצי שנה.
לקראת סוף שנה, המורה נתנה לנו שיעור חופשי ושיחקנו כדורגל כל הכיתה, באמצע המשחק הילד שהיה היריב שלי התחיל להרביץ לי וחנק אותי, הלכתי למנהלת לספר לה מה שקרה, אך היא לא הקשיבה לי וצעקה עליי, באותו יום סיפרתי את מה שקרה להורים שלי ולדודה שלי, דודה שלי התעצבנה במיוחד על כל הסיפור שקרה ולקחה אותנו להתלונן במשטרה על המנהלת.
כשהגענו לתחנת המשטרה אמרו לי לשבת ולחכות עד שיקראו לי לספר ולהתלונן על מה שקרה, ישבתי וחיכיתי הרבה זמן עד שההורים ודודה שלי דיברו עם השוטרים, בסופו של דבר הם באו אליי ואמרו לי שחוזרים הביתה, בדרך סיפרו לי שמחר אני אעבור לבית ספר חדש, לבית ספר דתי בפרדס חנה.
ההתחלה הייתה קשה, כי קשה להתרגל לזה שמתפללים כל בוקר, ללבוש ציצית ולחבוש כיפה, אבל הכרתי שם חברים חדשים וטוב לי שם ואני שמח על ההתחלה החדשה שלי.
