הכול התחיל בתחילת שנה של כיתה ו’.
ו’3 הכיתה של השכבה, התחילה את השנה כרגיל כולם תפסו מקומות ליד חבריהם. השבוע הראשון עבר חלק, היה כיף ומהנה. יום ראשון אחד, הגיעו לכיתה זוג תאומים, אדוה ונדב. לשניים האלה היה סוד, הילדים בכיתה הקודמת גילו את הסוד והציקו להם. ובית הספר לא עשה כלום לכן הם עברו לבית ספר חדש ולכיתה חדשה. כולם התלהבו מהילדים החדשים, חוץ מהחבורה הכי לא נחמדה בעולם חבורת “המלכות” ככה הן קראו לעצמן, החבורה כללה את סתיו קים ודור. סתיו הייתה המנהיגה אבל סתיו כן התלהבה מנדב כי היא התאהבה בו, אבל אדוה לא מצאה חן בעיניה. בהפסקה הראשונה אדוה נשארה בכיתה עם איה וירדן, ונדב יצא לשחק עם גלעד ואיתן. הצלצול הורה לסיום ההפסקה וכולם חזרו לכיתות. השעתיים הבאות היו עם סיגלית המורה לחשבון, אך במפתיע השיעורים עברו במהרה, והנה כבר נשמע הצלצול להפסקה. “סוף סוף הגיע הצלצול” חשבה לעצמה אדוה וכמו בהפסקה הקודמת, היא נשארה בכיתה ונדב יצא החוצה. בינתיים בחבורה סתיו אמרה לבנות “בואו נתחיל להציק לאדוה” הן התחילו בהצקות קטנות כמו להשפריץ על אדוה מים “בטעות” ואז הן עברו ליותר גדול. זה בדיוק הזמן לספר לכם את הסוד אדוה ונדב חולי סוכרת ברמה הכי קשה ובתוך התיק שלהם היה לכל אחד חטיף שוקולד.
סתיו לא ידעה זאת ולכן היא חשבה שזה מצחיק להחביא לאדוה את התיק. אדוה ניגשה אל סתיו ואמרה לה בקול חנוק ” זה מצב של חיים ומוות תגידי לי איפה התיק” “את מוזמנת לחפש בעצמך” אמרה לה סתיו ברשעות. אדוה התחילה להרגיש לא טוב, היא נזכרה שדווקא היום אחיה הביא שני חטיפים. היא ניגשה אל התיק שלו ולא ראתה שם כלום ושום דבר. אדוה החלה לרוץ אל החצר ופגשה שם את גלעד ואיתן. היא שאלה אותם “איפה נדב???” בבהלה הם ענו לה “הוא בשירותי הבנים, הוא שלח אותנו להביא חטיף מהתיק שלך כי הוא אכל כבר את שלו”. מחשבות התרוצצו בראשה של אדוה, היא חשבה רק מחשבות רעות מה קורה עם נדב עכשיו?? אולי הוא כבר חצי מעולף??
“גלעד לך תקרא למורה ותבקש ממנה שתביא איתה שני חטיפי שוקולד ואיתן בוא איתי לשרותי הבנים אני לא אחזיק מעמד כל הדרך” אמרה אדוה בביטחון. הבנים עשו כמצוותה של אדוה, גלעד הזעיק את המורה והיא באה בריצה לשירותי בנים. “מה קורה פה?? אדוה ונדב אתם נראים חצי חיים! קחו מהר את החטיפים גלעד אמר שזה יעזור לכם” אמרה המורה אחרי שנגסו בחטיף. נדב אמר “יש לנו סוד שלא סיפרנו לאף אחד, אדוה ואני חולי סוכרת. לא סיפרנו לאף אחד בגלל שחשבנו שיצקו לנו” “אנחנו לא נציק לך גם אם תהיה זומבי או חייזר” אמר גלעד בקול משועשע.
“המורה, אני צריכה להגיד לך משהו, סתיו והחבורה שלה הציקו לי וחטפו לי את התיק ושם היה החטיף שיכל להציל אותנו ברגע” אמרה אדוה. “אוי זה מעשה נורא אני אדאג לדבר איתם עכשיו כולכם לכיתה אנחנו צריכים לדבר על הכול” אמרה המורה. כולם חזרו לכיתה והמורה דיברה על כל הנושא. סתיו וחבורתה התנצלו ומאז היום הזה הכיתה חייה בשלווה ובאחווה ולא היו יותר הצקות וריבים אלא רק שלום. ומאז חבורתה של סתיו וכלו הכיתה הבינה שצריך לקבל ילדים חדשים בסבר פנים יפות ולעזור להם להתאקלם ולא להציק.
