בס”ד
השרשרת
“אנו הולכים בדרך…” נשמעו קולות שירה מסביבי למרות שכל כך חיכיתי לטיול הזה וכל כך רציתי לשיר עם חברים שלי, לא הצלחתי להצטרף אליהם.. הרגשתי שמשהו עומד לקרות… אבל לא ידעתי מה…
גם שחזרתי הביתה מהטיול בארוחת ערב לא היה לי תיאבון. בלילה לא הצלחתי להירדם, ואז זה קרה בשבת בבוקר בשעה ממש מוקדמת בבוקר אבא העיר אותי ראיתי אותו עם מדים וטלפון דלוק. הוא נתן לי חיבוק ארוך ואמר לי להתראות ואני לא הבנתי מה קורה. כבר שנים לא ראיתי את אבא עם מדים. אבא יצא מהחדר, שמעתי אותו אומר משהו לאמא ויוצא מהבית ומתניע את האוטו. עדיין הייתי מבולבלת ויצאתי מהבית ושאלתי את אמא מה קרה אמא שתקה לכמה שניות ואמרה “התחילה מלחמה” כמעת בכיתי חשבתי על אבא שעכשיו נילחם, חזרתי לחדר, ניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי הייתי ממש מבוהלת ולא ידעתי מה עומד לקרות.
למחרת אחרי הלימודים חזרתי הביתה ואמא לא הייתה בבית חשבתי שהיא סתם מאחרת אבל כבר עברה שעה והיא לא חזרה. התחלתי לדאוג, אכלתי ארוחת צהריים לבד והיה לי ממש מוזר. אחרי שאכלתי אמא חזרה היא הייתה מבוהלת ומנושפת ועשתה הכל מהר. אחרי חצי שעה אמא קראה לי. היא חפשה את המילים ובסוף אמרה אבא ניפצע. לא ידעתי איך להגיב הלב שלי דפק ממש ממש מהר איפה הוא ומה איתו שאלתי, אמא ענתה שהוא בבית חולים ושהיא צריכה ללכת וסבתא תבוא מאוחר יותר. אמא נסעה והשאירה אותי מבוהלת. באמת סבתא הגיעה אחרי לא הרבה זמן ואמרה שהולכים לבקר את אבא בהתחלה מאוד שמחתי אבל פחדתי. שהגענו לבית חולים נכנסנו לחדר של אבא. ראיתי את אבא שמסביבו מלא מכשירים ופשוט ברחתי נכנסתי לשירותים והתחלתי לבכות. סבתא הגיעה אחרי והתחילה לספר שגם לה קרה אותו דבר שגם אבא שלה נפצע, אבל הדבר היחיד שהחזיק אותה היה השרשרת. סבתא הוציאה מהתיק שרשרת בצורת לב ואמרה את שרשרת מיוחדת הזאתי קיבלתי מסבתא שלי. סבתא ענדה לי את השרשרת על הצוואר והלכה. הייתי לבד.. הרגשתי את השרשרת וראיתי כפתור לחצתי על הכפתור ופתאום התחלתי להסתובב ונחתתי באמצע היער. פתאום שמעתי אנשים צועקים “רגע! חכו, הוא נפצע! הסתכלתי על האנשים, מישהו היה מוכר לי, הוא שכב על האדמה ,הסתכלתי עוד פעם וידעתי מי זה! ידעתי מהתמונה שסבתא כל הזמן הראתה לי. נזכרתי שזה סבא רבא שלי אבל לא הבנתי איפה אני ואיך אני רואה אותו כי הוא ניפטר לפני מלא שנים. הייתי מבולבלת…ואז הבנתי… הבנתי למה סבתא אמרה שזו שרשרת מיוחדת. וואו, חשבתי שיש דברים כאלה רק בסיפורים.. באמת חזרתי בזמן , פתאום הרגשתי שוב סחרור ומצאתי את עצמי שוב פעם בבית חולים. סבתא חיכתה לי מחוץ לדלת השירותים ושאלה איך היה? לא הבנתי איך היא יודעת…אמרתי לך שהיא מיוחדת וקרצה לי.
