השריפה הגדולה בסלוניקי

השריפה הגדולה בסלוניקי-

פעם היה רב שקראו לו הרב יעקב מאיר  והוא היה גר בסלוניקי, הוא היה לומד תורה כמעט כל היום, הוא מאוד אהב ללמוד מספריו , כאשר סיים ספר, התחיל אחר , וחזר כמה פעמים על כל ספר, כשבכל פעם גילה דברים חדשים שלא ידע.

יום אחד פרצה שרפה בביתו  וכמעט כל הספרייה עם הספרים הקדושים והאהובים נשרפו והותירו רק אבק ואפר

הוא ואשתו היו בצער גדול, אשתו ידעה כי כל עולמו חרב עליו .באותה תקופה היה מאוד נדיר למצוא ספרים מודפסים וכל ספר עלה הון. הרב יעקב מאיר הלך לשוק וחיפש דוכן שמוכר ספרי קודש , הרב יעקב עבר מדוכן לדוכן , ולאחר שכיתת את רגליו, מצא מקום שמוכרים ספרי קודש ושאל את המוכר: “כמה ספר אחד עולה” והמוכר אמר  לו: “זה עולה הרבה” הרב יעקב מאיר אמר למוכר “מרוב שאהבתי את ספרי הקודש שלי והם  נשרפו  אז באתי לקנות ספרים חדשים אתה יכול בבקשה להגיד לי כמה  ספר אחד עולה?” “זה עולה 120 לפטונים” (מטבע יווני עתיק) ענה  המוכר .הרב  יעקב מאיר אמר: “תודה.”

הרב יעקב מאיר הלך ר יעקב מאיר להתייעץ עם אשתו, מאחר ומדובר בסכום עתק , שחסכו עבור חתונות ילדיהם. אשתו אמרה לו תן לי יום לחשוב על כך. כעבור יום אמרה אשתו, חשבתי ואני רוצה שתקנה את הספרים, אני יודעת כמה הם יקרים לליבך וה’ ימלא את חסרוננו. הלך רבי יעקב מאיר לדוכן הספרים והביא למוכר 1200 לפטונים המוכר התפעל מאהבת התורה של ר יעקב מאיר והפחית מהתשלום 100 לפטונים והביא לו את עשרת הספרים.

הרב יעקב מאיר לא סיים את מלאכתו, וכבר הלך לקנות ספרייה אצל הנגר. ושאל את המוכר: “כמה ספרייה עולה?” שאל הרב יעקב מאיר. ענה המוכר: “100 לפטונים” הרב יעקב מאיר הביא לנגר את  100 הלפטונים

לאחר מחצית השעה, חזר הרב יעקב מאיר הביתה שמח וטוב לב. רבי יעקב מאיר הניח את הספרייה בביתו. הוא ואשתו שמחו. הרב יעקב מאיר מאותו יום המשיך ללמוד תורה. הוא שמח להבין דברים חדשים ושמח ללמד את התלמידים שלו,  התלמידים שמחו להבין דברים חדשים, התלמידים הודו לרבם מאוד. הרב תמיד שמח ללמד את התלמידים שלו וללמוד איתם תורה והלכה. וכל פעם גילו משהו חדש והרב יעקב מאיר חידש דברים, למד דברים וכמעט כל הזמן היה בישיבה. הרב תמיד הגיע בזמן לבית – הכנסת לתפילות שחרית, מנחה וערבית.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »