השליחות
כשהייתי בת 3 טסנו אני וכל משפחתי לשליחות.
כשהגענו הייתה לנו מטרה, לקרב אנשים לתורה והמצוות.
זה לא היה פשוט ולא קשה כל כך.
אם אתם שואלים איך היינו מקרבים יהודים רחוקים לתורה ולמצוות, וגויים?
זה מאוד פשוט: קידוש ה’ כלומר: להיות צנועה, לא לזרוק דברים על הרצפה, למשל עטיפת סוכריה. (בקיצור הכל דוגמה אישית.)
אני וחברתי היינו השליחות הצעירות בגן שלנו, וכך בבית הספר.
אז רציתי לספר לכם שני סיפורים שהיו לי בשליחות בחוץ לארץ.
בכל שנה בנר ראשון של חנוכה הייתה מסיבה גדולה ב”דיוק” (כך קראו למקום.)
וגם כל שנה במסיבה היה ריקוד שכל כיתה רקדה.
ככה היתארגנו כולם עד ליום המיוחל!
בערך בשעה 3 בצהריים התחילו לעצב את הבמה, ואת הדוכנים, ואת כל מה שנדרש.
בערך בשעה 5 וחצי בערב האנשים התחילו להגיע עד שהתמלא המקום.
כיתה אחת התחילה לרקוד, אחרי זה עוד כיתה רקדה עד שסיימו.
אחרי זה רב הקהילה התחיל את הדלקת נרות חנוכה והאנשים ענו “אמן”
ואז התחילו הדברים היפים!
ואז הגיע הלהטוטן!
הוא עשה דברים מאוד יפים עם האש! והאנשים נורא התלהבו! ואז הוא עשה עם האש את מספר השנה (למשל: 5779)
ואחרי זה ההגרלה (לפני הריקודים של הכיתות יכלו לקבל צמידים עם מספר ההגרלה, ומי שלא קשור למסיבה, כלומר רצה רק להישתתף בהגרלה שילם כסף.)
ופעם אחת בהגרלות הכי שוות זכתה נערה, וגם אחרי זה זכה נער, ששילמו להגרלה.
(בבוקר המורה שלנו סיפרה שמי שזכה בקורקינט הוא השכן שלה, אז הבנות אמרו: “זה לא הוגן” ועוד..)
ואז…. הגיעו הזיקוקים!
כולם הרימו את הראש והתחילו הזיקוקים.
אבל זה קצת מפחיד כי כשמרימים את הראש מרגישים כאילו שהזיקוקים נופלים עליך.
אבל זה היה מהמם!
אחרי המסיבה האנשים חזרו לביתם, וחלק נשארו וקנו מהדוכנים. אבל מה היה בדוכנים? אז ככה היה שם: פופקורן, סנדוויץ’, ועוד….
כשהיינו חוזרים הביתה מהמסיבה אבא היה מדליק נרות חנוכה, ואחרי זה היינו שרים הנרות הללו,מעוז צור, ועוד.. וגם היינו אוכלים סופגניות, ולביבות.
זה היה הסיפור הראשון עכשיו נעבור לסיפור השני:
בחוץ לארץ צריך עוזרת, שמנקה, מכבסת, בייבי סיטר, מכינה אוכל (כשר כמובן!) וכל עבודות הבית.
אבל תמיד הם היו גונבות משהו.
פעם אחת זה היה ביום שאני ואחותי היינו ביחד בבית עם אחי התינוק והעוזרת.
אז העוזרת היקרה שלנו (לא נראה לי יקרה) לקחה את חבילת השוקולד עם הסוכריות הקופצות!
אחותי הציצה למטבח וראתה אותה אוכלת את השוקולד.
אחותי הגיע לחדרינו בשקט ואמרה לי בסוד: “את יודעת שראתי את תניא (כך קראו לה) אוכלה את השוקולד שלנו?”
ואני עניתי לה: “כן? בואי נלך ביחד ונציץ”
כשהגענו למטבח ראינו את העוזרת אוכלת להנאתה את השוקולד שלנו.
כשאמא שלי חזרה מהעבודה שלה, אז העוזרת אמרה לה: “יש לי צרבת! את יכול לתת לי סודה לשתייה?”
זאת יכולה להיות בדיחה למי שמבין!
