הפחד שלי

 הפחד שלי

קוראים לי שיינא לוי, אני בת 10 וגרה ברחוב ציפורן 

שבתל –אביב. 

בתל אביב יש הרבה כלבים כמעט בכול בנין יש כלב.   בבניין שלי יש כלב שחור וגדול.

כל פעם  שראיתי את אותו כלב פחדתי, אל תחשבו  שאני פחדנית.

 תאמינו לי, אם אתם הייתם רואים את  הכלב הזה, גם אתם הייתם פוחדים.

 שכחתי לספר לכם על שאני גרה בקומה 6 יש לנו מעלית לקומה ב”ה

אם לא תחשבו מה היינו עושים כול בוקר, היינו יורדים 137 מדרגות ועולים אותם  בחזרה.

 חוזרים לסיפור אנחנו גרים דלת מול דלת לשכן עם הכלב הגדול, יש לנו 12 ילדים אחי הגדול בן 14 

ואחי הכי הקטן בגיל 4 חודשים.

לשכן שלי יש 4 ילדים, הילדים של  השכן  אוהבים  להציק  לנו

כשאנחנו  יוצאם  הם  לוקחים  את  הכלב  שלהם  לפתח  הבית

בבוקר כשאנחנו יוצאים למוסדות  שלנו  הכלב 

נובח  לעברינו,  הילדים  הקטנים  מתחילים

לבכות  וזה  מעיר  את  אמא  שלי ואחי הקטן,

וזה  עושה  מהומה   בבית 

זוכרים  את  המעלית?

אנחנו  בכלל  לא  משתמשים  בה

זאות  אומרת  הילדים  מהגדול  עד אחי

שבגיל  4  וחצי לא משתמשים בה, בגלל  שאנחנו  מפחדים.

בטח אתם חושבים  שאני  ואחים  שלי  פחדנים  אני

יספר  לכם  למה  אני  מפחדת:

פעם  ביום  הראשון שאנחנו  נכנסנו לגור בבית,

אחרי שהיינו אצל  דודה  שלי  ושחזרנו  נכנסנו  למעלית, ופתאום  המעלית  נפתחה  בקומה  3  וניכנס הילד  הגדול  של השכנים עם הכלב למעלית.

 

שכחתי  לספר  לכם  שעברנו  לפני  4  שנים 

זה  פרט חשוב  לסיפור  יאלה ממשיכים

הייתי בת  6  שנים  והתחלתי  לצרוח  ולבכות

לדודה  חני,  שהגענו  לקומה  6  חשבנו  שהתפטרנו מהכלב  הארור  הזה  אבל  טעינו  הוא  גם  ירד 

והלך, אחרינו  אנחנו פנינו  לכיוון  הדלת  של  הבית  שלנו  והוא  לדלת  שלידינו  עכשיו  הבנו  שאנחנו  בבעיה  יש  לנו  שכנים  עם  כלב  גדול 

הבנתם  למה  אנחנו  לא  עולים  במעלית?

 

יש  לי  בשורה  שמחה  בעבורכם  האיש  עם  הכלב 

עובר  דירה  למקום  שאין  לי  מושג  לאן….

להתראות ניפגש  בבית  המקדש 

אהבתי  לספר  לכם  את  סיפור  שלי

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »