בשנת 1930 שמעתי קול של מפתח מסתובב בחור של המנעול בדירה שלידנו, אמרתי לאחותי: “מעניין מי עבר לגור לידנו”. המשכנו לשחק עד שהחשיך, ואז אימא קראה לנו “בנות חיזרו הביתה”.
הלכתי לישון ופתאום שמעתי רעש מהדירה של השכנים, יצאתי החוצה, דפקתי ונפתחה הדלת. השכנה שאלה אותי “איך קוראים לך?” עניתי לה קוראים לי לאה שאלתי אותה:
” איך קוראים לך?” היא ענתה לי נחמה ושאלה אותי, אם אני רוצה להיכנס ,אמרתי לנחמה כן ואז היא אמרה לי שהיא באמצע להכין גיליון. שאלתי : “גיליון של מה?” ,והיא ענתה “של פרשת השבוע”. שאלתי : למה כל כך מוקדם? היום רק יום שלישי ?”. “נכון” ענתה “אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה”. כשרציתי ללכת, נחמה שאלה “תוכלי לבוא עוד פעם?” “כן” עניתי “היה ביקור מעניין! תודה רבה”. חזרתי לישון. לפני שנרדמתי חשבתי בליבי אני אשאל אותה בפעם הבאה למה היא מכינה גיליונות, ונרדמתי.
התעוררתי מאוחר התארגנתי והלכתי לביה”ס כשחזרתי הנחתי את התיק במקום. ורצתי לבית של השכנים דפקתי והיא פתחה “שלום” היא אמרה בנעימות “בואי היכנסי” עניתי “רגע נחמה רק רציתי לשאול, למה את מכינה גיליונות?” “או איזה שאלה יפה! אני עושה זאת כדי להחזיר את התורה לישראל, ותודה ששאלת”. היא סגרה את הדלת ובזה תם הקשר שלי עם נחמה.
אבל יש לי גם מסר כדאי שתרבו בלימוד התורה.
