נס חנוכה

יום חמישי, נר חמישי של חנוכה.

היה זה בערב, ההכנות לשבת בעיצומן, כשלפתע, נראו ונשמעו מכיוון החניה בכביש שמעל הבית- אורות כחולים ואדומים, קולות של ניידות משטרה, מכבי אש ואפילו מגן דוד אדום. ברגעים אלה היינו אני ומשפחתי בביתנו בנחת, לא מדמיינים את העתיד לבוא. אימי יצאה לכיוון השער, כדי לבדוק מה כבר ארע בשעת ערב שקטה ורגועה זו. בשלב הזה יצאו גם השכנים ושאר דיירי השכונה מביתם, תוך שהם בעצמם לא מבינים מה קרה. בשלב זה התחילו להיות לחץ ומתח באוויר, אך עם זאת עוד לא הרחנו או ראינו משהו חריג במיוחד. יצאנו אני ואחיי מהבית (אבי לא היה בבית בשעה הזו) ושאלנו את אמא שהלכה לכיוון שאליו הלכו כולם כדי לראות מה התרחש, מה קרה ולמה כל ההמולה. הסתבר שהייתה זו שריפה, שריפה בבית האפור והגדול הממוקם יחסית קרוב לביתי ועשוי כולו עץ. כמו שהתבקש חשבנו שנדלק מנרות החנוכה כמובן, דבר שהיה הגיוני ביחס לתאריך, ולהפתעתנו נוכחנו לדעת שטעינו והשריפה אינה קשורה כלל לנרות החנוכה.

הסיבה שבגללה נגרמה השריפה הייתה ממשחק של הילדים הגרים שם בבית שניסו לבנות מגדל של בדים ומזרונים שהיו צמודים לצינור הארובה והתלקחו בגלל החום הרב. כפי שכבר אמרתי אל המקום הגיעו ניידות של כיבוי אש בין השאר, אשר כיבו את המזרונים הבוערים, והמליצו לדיירי הבית שלא לישון בדירה בגלל הריח החריף של העשן שהיה בה עדיין. המשפחה עשתה כמובן כדבריהם ולא ישנה בבית באותו הלילה. זמן מועט לאחר הכיבוי של השריפה התפזרו השכנים ודרי השכונה וחזרו כל אחד לביתו ולעיסוקיו.

מכיוון שכשבאו מכבי האש לכבות את השריפה, נוכחו לדעת שאלו רק המזרונים אשר עלו באש, והסיקו שאין למה לשפוך כמויות אדירות של מים על כל הבית, אלא רק לכבות את המזרונים הבוערים. לכאורה הסתבר שזו הייתה טעות, ובדיוק כאן מתחיל החלק השני והסוער יותר של סיפורינו.

לאחר כמה שעות, בשעה 3:00 בלילה התחדשה ההמולה, התחדשו האורות האדומים והכחולים וקולות הניידות, והדיירים אשר לא ישנו בביתם בלילה הוזעקו למקום במהרה, ולא האמינו למראה עיניהם: ביתם שלהם עולו כולו בלהבות ולאט לאט נשרף ואיתו כל חפציהם, כספם. הבית שבו גידלו וחינכו את כל ילדיהם-  כבר לא נשאר ממנו כלום.

מכבי האש ניסו להשתלט על השריפה ובסוף גם הצליחו, אך זה לא מנע מהבית ותכולתו להידלק ולהישרף כליל. בזמן הזה משפחתי ואני לא התעוררנו לשמע הניידות וההמולה המחודשת, וקמנו בבוקר בידיעה שהבית נשרף בצורה לא משמעותית כל כך. כפי שכבר אמרתי, אבי לא היה בבית בזמן השריפה הראשונה ולא התעורר כמו כולנו בפעם השנייה, ולכן רצה ללכת לראות מה התרחש- על פי דברי אימי שאמרה לו שרואים את הבית שרוף במקצת, לא משהו נורא כמו שחשבו.

הוא ירד לכיוון הדירה השרופה ותיאר לעצמו שלא יראה משהו מזעזע כל- כך, אך להפתעתו הרבה, ראה את הבית שרוף לגמרי. הוא חזר לבית ואמר זאת לאימי שהופתעה וניסתה מיד לברר אם לא הבינה נכון את מה שקרה?

ואכן הסתבר לבסוף שבאמצע הלילה התפרץ גיץ שהיה בבית המשפחה גם לאחר כיבוי האש שככל הנראה לא כובתה כהלכה , והדליק את הבית כולו.

למעשה זה אמנם מקרה עצוב שכולל בתוכו גם קצת שמחה והקלה. משום שאם המשפחה הייתה ישנה בבית, לא היה נשרף רק רכושם אלא גרוע מכך בהרבה. ואפשר לראות גם את הטוב במקרה- שהשריפה הראשונה הייתה אזהרה לעתיד לבוא, ומנעה את הגרוע והעצוב מכל. ממש נס חנוכה!

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »