הרפתקה בכדור פורח
שלום, אני ראובן ואני אספר לכם מה קרה לי בחופש הגדול.
באמצע החופש ביום בהיר אחד אבא שלי אמר שמחר ניסע ללילה אחד בכדור פורח.
“אבל מה זה כדור פורח?” – שאלה אחותי.
- כדור פורח זה כדור ענק מבד שהרוח מניעה אותו והוא מרחף בעזרת מבער שפולט אויר חם. לכדור קשורה סלסלה גדולה שבתוכה נמצאים בני האדם, אמר אבא.
בן רגע נשמעו קריאות שמחה מכל הבית. למחרת, יצאנו כל המשפחה לגולן – מקום טיסת הכדור פורח. כשהגענו הסביר לנו המדריך שלפי התחזית יהיו רוחות לכיוון מערב, ואנו ניסע כמה שעות עד אזור חוף ים התיכון, ומשם נחזור ברכב הביתה. העלינו את הציוד על הכדור ונסענו, דיברנו והסתכלנו על הנוף עד שהתעיפנו. החלטנו על משמרות שבהן כל אחד בודק את מצב המבער והמצפן של הכדור ואחראי לוודא שהכל בסדר בזמן שהשאר ישנים. כשהגיעה סוף משמרתי, הערתי את אחותי והלכתי לישון. למחרת בבוקר כשקמנו, הסתבר שאחותי נרדמה ואף אחד לא היה במשמרת. רצנו מהר לבדוק את מצב המבער והמצפן, וראינו שנסחפנו עם הרוח מעל הים. החלטנו שנמשיך בדרך וכשנגיע ליבשה ננחת.
נסענו הרבה שעות עד שהגענו ליבשה וכיבינו את האש ולאט לאט נחתנו. כאשר נחתנו גילינו שאנחנו ליד מחנה אינדיאנים. מיהרנו להסתתר אך כבר היה מאוחר מידי ומצאנו את עצמינו מוקפים באינדיאנים דרוכים בקשתות.
שאלנו אותם מה הם רוצים מאיתנו אך הם לא הבינו את שפתינו. הבנו מתנועות ידיהם שהם רוצים לקחת אותנו כשבויים ואז נורא פחדנו. בלית ברירה נכנסנו לאוהל עם מעט הציוד שהצלחנו להביא איתנו והבנו מדיבוריהם שאנו בקנדה.
לא ידענו מה לעשות ולבסוף החלטנו לנסות לברוח לכדור הפורח ומשם לחזור לארץ.
תכננו את תוכנית בריחה לפרטים: כשהשומר יתחלף, נחתוך את קצה האוהל בסכין שיש לנו, ומשם נתקדם דרך השיחים לכדור הפורח. בדרך, נאסוף כמה שיותר עצים כדי שנוכל לעלות מהר בלי להקים הרבה רעש. חיכינו עד חצות. ואז התחלנו בבריחה. קרענו חור בקצה האוהל ויצאנו.
התחלנו לאסוף עצים, אך כשבאנו לכדור הפורח כבר גילו אותנו והתחילו לרוץ לקראתנו. מהר העמדנו את הכדור, עלינו עליו, הדלקנו אש ויצאנו לדרך. אך האינדיאנים התחילו לירות לעברינו חיצים. רוב החיצים עברו בנס לידינו, אך כמה חיצים פגעו בכדור. מהר הורדנו את החולצות שלנו וסתמנו את החורים ונשמנו לרוחה.
כך טסנו לכיוון ארץ ישראל וחשבנו שהסיפור ניגמר. אך טעינו. מעל האוקיינוס האטלנטי גילינו שאין לנו מספיק אוכל. פחדנו שאחרי שניצלנו מהאינדיאנים נמות חלילה מרעב. החלטנו לבצע נחיתת אונס ונחתנו באחד האיים שבדרך. בדקנו אם יש אנשים באי, וגילינו בקצה האי בקתה. דפקנו בדלת, ואיש אחד פתח לנו. שאלנו אותו מי הוא ואיך הוא הגיע לכאן, והוא סיפר לנו את סיפורו: ”קוראים לי רודריגז’ ואני ספרדי. לפני ארבע עשרה שנה הפלגתי בספינה, וכשהייתי בלב ים היתה סערה. הצלחתי להאחז בקרש ולהיסחף איתו אל האי. כך אני נמצא פה ארבע עשרה שנה, מתקיים מגידולים שאני מגדל. והנה הגעתם ”. אנחנו גם סיפורנו לו את סיפורנו, והוא הביא לנו אוכל. יצאנו לדרך איתו עד שהגיענו לספרד, שם הורידנו אותו ואנחנו המשחנו לארץ ישראל. ולאחר כמה שעות הגיעו לרמת הגולן וחזרנו הביתה בשלום.
סוף
