בס”ד
הרגע הזה
שלום קוראים לי אילה ואני האחות הגדולה במשפחה יש לי עוד שני אחים קטנים ואחות. יום אחד ההורים שלי סיפרו לי שעמדת להיות לי אחות חדשה התרגשתי ממש, וכבר חיכיתי לפגוש אותה. עבר חודש ואמא הרגישה שיש לה צירים, והיא נסעה עם אבא לבית החולים. כעבור כמה שעות אבא חזר הביתה עם פרצוף חצי שמח חצי עצוב. האחים הקטנים לא שמו לב, אבל אני הרגשתי משהוא מוזר. אבא הסביר לי שהתינוקת נולדה פגה-כלומר שהיא נולדה לפני הזמן. אני הרגשתי קצת מאוכזבת בגלל שציפיתי כבר לראותה ועכשיו זה ייקח זמן כי היא תצטרך להישאר בפגיה בבית החולים. אבא אמר לי שהכול יהיה בסדר בעזרת ה’ ושחשוב עכשיו להרבות בתפילות ובקריאת תהילים. הקשבתי לאבא ובכל פעם שהתפללתי הרגשתי שהתינוקת מתפתחת ושמתקרב כבר היום שהיא תוכל להגיע אלינו הביתה. בתקופה הזאת ראיתי שיש לאבא עומס רב הוא גם היה צריך לשמור על הילדים וגם לנסוע לפגיה וללכת לעבודה. החלטתי לעזור לאבא ושמרתי על האחים הקטנים. אבא התרגש מאוד ואמר לי תודה רבה שאת עוזרת לי. ראיתי כמה שזה משמח את אבא שלי ורציתי לעזור לו עוד יותר ולכן סידרתי את הבית וסיפרתי לאחים הקטנים שלי סיפור לפני השינה, שטפתי את הכלים וכמובן שלא שכחתי להתקשר לאמא לשאול בשלומה. כעבור חודשיים לא קלים במיוחד שמעתי דפיקות בדלת מי שם שאלתי? ואף אחד לא ענה. לא הבנתי מה קורה, ניגשתי לדלת והסתכלתי בעינית לא האמנתי למראה עיניי פתחתי את הדלת בזריזות וחיבקתי את הוריי וכמובן גם את אחותי התינוקת. לבסוף הבנתי שהיה שווה לחכות את כל התקופה הזאת בשביל הרגע המרגש הזה. בשבת בבוקר אבא אמר לכולם לקום מוקדם, לא הבנתי לאן הולכים. אבא אמר עכשיו אגיד את השם של התינוקת. התרגשתי ממש! לגלות לכם איך קראו לה? “תהילה”-כי אנחנו מהללים את ה’ על הנס שעשה לנו. (וזה גם מתחרז עם השם שלי). אני רוצה להגיד לכל מי שקורא את הסיפור שלי שיזכור וידע שבסוף הכול תמיד לטובה.
מגישה: שקד שטבון
בית ספר: צופיה
