בס”ד
השבת-מקור הברכה
אסף עוקשי
מדי שבוע בשבוע, בהגיע יום השבת, לבשה העיר יפו פנים חדשות. העיר התוססת וההומה שקטה, החניות נסגרו והעסקים שבתו. שלוה התפשטה ברחובות ומכל רחבי העיר התקבצו יהודים רבים לבושים לבן לבית הכנסת כדי לקבל יחדיו את שבת המלכה.
עם היהודים הרבים שמילאו את בתי הכנסת נמנה גם הרב הראשי ליפו, הרב קוק. מה נהדר היה לראות את הרב בבוא שבת קודש. פניו לבשו אור וחגיגיות, ונעימות מיוחדת ששרתה בכל מעשיו.
בבית הכנסת “שערי תורה” בעיר, כבכל שבת, עמדו המתפללים בתפילת שחרית. החזן הוציא את ספר התורה מהיכלו והחל בקריאת התורה, כשלפתע נשמעה צעקה: “רבותי! אני חייב לקטע את הקריאה! יש לי הודעה חשובה למסר לכולם!” היה זה יהודי נרגש שעמד על הבימה וקרא: “דעו לכם! במו עיני ראיתי שחילול שבת מתרחש ברגע זה ממש! מדובר בשמואל הסנדלר שממשיך לעבוד גם עכשיו, בעיצומה של השבת! ציבור קדוש! עלינו להפסיק מיד את התפילה ולהעניש אותו בעונש חמור!”
חילול השבת גרם לזעזוע גדול בקרב ציבור המתפללים. הם רצו ללכת לביתו של הסנדלר ולהוכיח אותו בתקיפות. הרב קוק, שנכח במקום, נעמד מיד על הבימה וקבע נחרצות: “המשיכו להתפלל בשקט. כשתסתיים התפילה אלך עמכם לביתו של הסנדלר ותנהגו בדיוק כפי מעשי!”
התפילה הסתימה. הרב קוק יצא אל חנותו של שמואל הסנדלר, ומאחוריו השתרכה שירה גדולה שמנתה את כל מתפללי בית הכנסת. כולם היו סקרנים לדעת כיצד ינהג הרב ומה יעשה.
כשהגיע הרב קוק לחנות, נוכח לראות כי אכן-הסנדלר ממשיך בעבודתו כבכל יום חול. הרב קוק הצטער מאד למראה עיניו, אך לא צעק ולא זעף. הוא ניגש אל שמואל הסנדלר ואמר לו בידידות: “ר’ שמואל, שבת שלום!” הציבור הגדול שעמד מאחוריו התפלא מאד, אך כפי שביקש מהם הרב, גם הם נהגו בדיוק כמותו. כל אחד מן המתפללים נגש בתורו אל הסנדלר ההמום וברך אותו בברכת “שבת שלום” לבבית.
שמואל הסנדלר היה נרעש. אור השבת חדר לליבו. הוא סגר מיד את חנותו, ועוד באותה שבת נגש לביתו של הרב קוק והתנצל על מעשיו: “כבוד הרב! דע לך שהשבת יקרה גם ללבי אבל אין לי בררה. יש לי שמונה ילדים ואני חייב לעבוד גם בשבת בשביל לפרנסם!”
“דע לך שאתה טועה”, ענה לו הרב קוק, ” לא די ששמירת השבת לא תגרום לך להפסדים, אלא בזכותה גם תהיה לך ברכה!” הבטיח.
ואכן, שמואל הסנדלר קבל את דברי הרב שיצאו מלב אוהב, ומאז זכה לשמור את השבת כל ימי חייו.
