היו היה פעם הר , בקצה ההר הייתה בקתה קטנה עם מאפיה.
בעל המאפיה היה אב חולה במחלה קשה ובנו ניהל עבורו את המאפיה.
בתחתית ההר היה כפר גדול ובו מגוון חנויות ובתים.
המשפחה הייתה עניה מאוד מכיוון שהמאפיה הייתה ממוקמת מחוץ לכפר וכמעט לא היו באים קונים.
יום אחד אנשי הכפר רצו לערוך מסיבה, הם קנו מצרכים בעבור המסיבה אך באף חנות לא הייתה עוגה מספיק גדולה בעבור כל החוגגים.
אחד החברים הציע לבדוק האם קיימת עוגה מספיק גדולה במאפייה שבקצה ההר. התארגנו כמה מאנשי הכפר והחלו לעלות עם סוסיהם למאפייה . כשהגיעו שאלו את המוכר האם ישנה עוגה מספיק גדולה עבורם. המוכר הראה להם את מגוון העוגות הקיים בחנות דרך חלון הראווה , ואכן, נמצאה עבורם עוגה מרהיבה ביופייה ומפוארת לפי בקשתם. הם רצו לקחת אותה איתם אך המוכר טען כי המפתח למאפייה נמצא מתחת לכרית של אביו החולה שכרגע נח ולכן לא ניתן לפתוח את החנות. המוכר הבטיח לחברי הקבוצה שברגע שאביו יתעורר הוא בעצמו יוריד להם את העוגה לכפר. לאחר זמן מה, התעורר האב , בנו המוכר הכין לאביו עוגיות ותה וסיפר לו על המקרה. לאחר שהבן ראה כי אביו חש בטוב, לקח הבן את המפתח ,פתח את המאפייה והוריד את העוגה לחברי הכפר ברגל כיוון שלא היה להם כסף לסוס.
חברי הכפר שמחו לראות את העוגה המרהיבה ורצו לשלם עבורה 100 דינרי זהב. המוכר, לא רצה לקחת את התשלום אך ביקש שבמקום תשלום יתפללו אנשי הכפר בעבור אביו . אנשי הכפר הסכימו והחלו בחגיגות המסיבה.
במהלך המסיבה פרסו החברים את העוגה וכלם נדהמו מיופייה ומטעמה העשיר. כולם רצו חתיכה. כתוצאה מכך, כל אנשי העיר החלו לקנות מהמאפיה הקטנה באופן קבוע. בחלוף הימים, מצבו של האב השתפר והוא הוקיר תודה לבנו על מצוות כיבוד ההורים שעשה וכן על כך שמצב המאפייה השתפר וכמות הקונים עלתה.הכסף שהתקבל בחנות עזר לטיפול באב החולה ועזר למשפחה להתפרנס בכבוד.
