הרב חיים קנייבסקי

 

הָרַב חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי

מֵאֵת: נָוֶה בֶּן דָּוִד

 

הָרַב חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי לָמַד תּוֹרָה בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה.כָּל הַיָּמִים הוּא לָמַד וְלֹא הֵסִיר אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַסֵּפֶר.

הָרַב חַיִּים הָיָה בָּקִיא בַּתּוֹרָה וּבַהֲלָכָה. תַּלְמִיד חָכָם שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ אֵלָיו לִשְׁמֹעַ בַּעֲצָתוֹ וּלְקַבֵּל בְּרָכָה.

הוּא גָּר בְּבַיִת קָטָן, פָּשׁוּט וְצָנוּעַ. יַחַד עִם אִשְׁתּוֹ. הִיא הָיְתָה דּוֹאֶגֶת לְכָל הַדְּבָרִים וְהָרַב הָיָה לוֹמֵד. כָּל פַּעַם הָרַב בֶּרֶךְ וְהִיא עָנְתָה: “אָמָּן”.

הָרַב כָּל כָּךְ אָהַב לִלְמֹד שֶׁלֹּא רָצָה לְהַפְסִיק. אֲפִלּוּ הוּא לֹא רָצָה לָצֵאת מֵהַבַּיִת. הוּא לִמֵּד אֶת כֻּלָּם תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת וְכָךְ הִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ.  הָרַב חַיִּים הָיָה אָדָם צָנוּעַ, עָנָיו וְקִבֵּל כָּל אָדָם שֶׁבָּא אֵלָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. הוּא הִקְשִׁיב לְכֻלָּם, גַּם חִלּוֹנִים וְגַם דָּתִיִּים. כֻּלָּם בָּאוּ אֵלָיו אֲפִלּוּ מִחוּץ לָאָרֶץ. הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְרַב בִּקְּשׁוּ מִשְׁאָלָה וְהָרַב חַיִּים הָיָה מַקְשִׁיב, מְבָרֵךְ. בִּדְבָרִים שֶׁאָמַר הוּא הִרְגִּיעַ אֶת הָאֲנָשִׁים, נָתַן לָהֶם עִידוּד וְהֵם יָצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּחִיּוּךְ וּבֶאֱמוּנָה.

כְּשֶׁהַמִּשְׁאָלָה הִתְגַּשְּׁמָה, כְּשֶׁהַמִּלִּים שֶׁל הָרַב הִתְגַּשְּׁמוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ.

אֲנִי לוֹמֵד מֵהָרַב חַיִּים עַל חֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה, לִלְמֹד כְּדֵי לָדַעַת עוֹד וָעוֹד.

 

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »