בבוקר קיצי ונעים, ביום ראשון, דני מיהר לבית הספר כדי להספיק לשחק כדורסל, עוד לפני הצלצול הראשון. הוא כל כך מיהר ששכח להכניס את ארוחת הבוקר לתיק .
הדרך לבית הספר מהבית של דני ארוכה, כדי להגיע לבית הספר, דני צריך לעבור כביש רחב, גן שעשועים, מכולת וחורשה גדולה בה צומחים הרבה צמחים ועצים, ויש בה שלולית חורף שכבר התייבשה.
כשדני הגיע לקרבת בית הספר, לפתע פתאום, הוא ראה יצור ירקרק ומשונה מציץ בקצה השביל. חשב דני בליבו, מענייו איזה יצור זה? ומה הוא עושה פה? התקרב דני לאט לאט כדי לגלות איזה מין יצור זה, כשהתקרב לייצור, הוא התרגש לגלות שזהו צב. היה זה צב בצבע ירוק וחום בגודל של מלון, דני הסתכל עליו והצב החזיר לו מבט עצוב. חשב דני שהצב עצוב כי הוא היה בודד, וודאי איבד את דרכו הביתה.
מיהר דני לקח את הצב, ורץ אל חבריו הטובים עידו וכרמל ששיחקו כדורסל במגרש. דני צעק להם: “עידו כרמל בואו מהר, אתם חייבים לראות מה מצאתי”. עידו וכרמל באו בריצה וראו את הצב, מיד הם שאלו את דני “ממתי יש לך צב?” “מאיפה הוא הגיע?” דני ענה להם מיד וסיפר להם היכן מצא את הצב.
הם הביטו בצב ואמרו שכדאי להחזיר אותו לבית שלו. באותו הרגע נשמע צלצול, ושלושת החברים נכנסו לכיתה. הילדים התלבטו אם לשתף את המורה “במציאה” שלהם, כי חששו שהמורה לא תסכים להכניס את הצב לכיתה והצב ישאר לבד. לבסוף החליטו לשתף את המורה בכדי שתעזור להם.
כשהמורה נכנסה לכיתה, דני ניגש למורה וסיפר לה על הצב שמצא. המורה ענתה לדני שצריך למצוא את ביתו ולעזור לו, אבל לפני כן, כדאי להאכיל אותו. מה לדעתכם צבים אוהבים לאכול? שאלה המורה. “אולי לחמניה עם שוקולד” אמרה מיכל. צחקו הילדים. ודני הסביר שצבים אוהבים ירק. למי יש ירק לחלוק עם הצב? יובל אמר “לי יש מלפפון”, ויותם אמר שיש לו עגבניה “ולי יש חסה ” אמרה טלי. מיהרו הילדים והביאו את הירקות לצב. דני ניגש אל הצב והביא לו מים בקערה. הצב אכל ושתה.
כעת שאלה המורה, כיצד נדע היכן הצב גר ? אולי הוא גר בגן השעשועים ? או ליד המכולת? מה דעתכם ? חשבו הילדים וחשבו, דני אמר ” בכל יום אני עובר ליד חורשה אולי הצב גר שם”. המורה הציעה שבסיום הלימודים יחזירו הילדים את הצב לסביבת המחייה שלו בחורשה. החברים חיכו בקוצר רוח לסיום הלימודים. כשנשמע צלצול סוף היום, שלושתם רצו לחורשה עם הצב. כאשר הגיעו לחורשה, הם מאוד התאכזבו כשגילו שהכניסה לחורשה חסומה, בגלל שבונים שם בניינים חדשים. החברים החליטו לא להתייאש, ולהמשיך לחפש לצב מקום לחיות בו .עידו הציע להתייעץ עם חברי הכיתה. הם שלחו הודעות לחברים, וביחד החליטו שעד שימצא לצב בית הם יגדלו את הצב יחד, כל פעם בבית של מישהו אחר.
למחרת בבית הספר החברים סיפרו למורה ולכיתה שבמקום החורשה היפה בונים בניינים. ויחד הגיעו למסקנה שזה ממש לא בסדר שבגלל שבונים בניינים הצב מאבד את מקום המחייה שלו. והחליטו לעשות מעשה. ביחד עם המורה הם כתבו מכתב לעירייה וגם פרסמו ברשתות החברתיות על המקרה. לאחר כמה שבועות קיבל דני מכתב משמח, בעירייה החליטו לא לבנות על כל השטח של החורשה ולהשאיר חלק מהחורשה לבע”ח באזור. דני וכל הכיתה היו כל כך מרוצים וגאים! והכי שמח היה הצב, שחזר לחיות בסביבה המתאימה לו ביותר. ומאז, בכל שבת לאחר התפילה, החברים נפגשים בחורשה, ומחפשים את הצב. הם לא תמיד פוגשים אותו, אבל הם תמיד דואגים לשמור על חלקת הטבע שלהם ושלו.
