עלייה
שלום לכולם, קוראים לי דלינה ואני לומדת בכיתה ג’ בבית ספר מוריה בבאר שבע שבדרום.
אני אוהבת את אתיופיה, היו שם משחקים, נדנדה ומגלשה וליד הבית היה בית ספר בו למדתי. היה לי מאד כיף בבית הספר.
אהבתי לשחק עם חברתי שאני אוהבת מירון ארסמה מחבואים ושבויים. שיחקנו כ 5 בנות עם כדור ספוג לבן.
גרתי בבניין עם 14 קומות והדירה שלי הייתה בקומה 1. הייתי שם בכיתה א’ והיו לי רק 3 חברות בכיתה. היו לי חוברות באמהרית ולמדנו א’ – ב’. למדנו גם חשבון, ושסיימנו הייתה לנו הפסקה.
בישראל יותר כיף כי יש לי הרבה מאד חברות שגרות יחד איתי באותו “מרכז קליטה”.
יש לי חברה טובה, מירון, שהייתה משחקת איתי באתיופיה במים ובפרחים.
היא עדיין גרה באתיופיה כי ההורים שלה עדיין רוצים להישאר שם אבל היא מתקשרת אליי ואומרת שהיא רוצה להגיע לבקר אותי.
אני אמרתי לה שלא תבוא כי יש פה אזעקות ואני מפחדת שהמטוס שלה יפול. סיפרתי לה על המצב בארץ, היא מאד דואגת לי ומבקשת ממני להיזהר.
אם היא בכל זאת תבוא ולא יהיה לה בית אני יוכל להשאיר את הדברים שלה בבית שלנו כי יש לנו מקום גדול בבית.
מירון בת 8 נמוכה עם שיער ועיניים שחורים.
היא מאד אוהבת תכלת כי זה הצבע של דגל ישראל.
אני רוצה שתיגמר המלחמה ומירון תגיע לישראל ונלמד יחד באותו בית הספר.
