שמי דוד. התעוררתי בבית באמצע הלילה, פתחתי את הווילון וראיתי את כל הגדולים עושים דברים שהם בדרך כלל לא עושים. אבל אני לא מתערב בעניינים של גדולים אז חזרתי לישון.
בבוקר אבי אמר לי שצריך להתלבש ויוצאים לדרך. ראיתי שכל העדר נעלם ולא היה שם. אז שאלתי את אמי לאן הולכים והיא ענתה לי שעולים לארץ ישראל כמו ביציאת מצרים.
התחלנו במסע. הלכנו בג’ונגל בלילה והשקט של הג’ונגל הפחיד אותי. הלכנו לנוח. אחי העיר אותי מהשינה. אכלנו לחם יבש ושתינו מים. לפתע נשמעו צעדים מאחורי העצים. נצמדתי לאמי. שני ציידים הופיעו ואמרו לנו תנו לנו את הכסף שלכם. נתנו להם את הכסף והם הלכו.
אחרי כמה ימים של הליכה, אני ואמי השתרכנו מאחורי השיירה. ישבנו בצל העץ ונשאתי תפילה לאלוקים. שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד. שמעתי צעדים ולא רציתי לפתוח את העיניים כי פחדתי שאלה ציידים. אך לפתע נשמע קול שהיה מוכר לי. פקחתי את עיני וראיתי שזה השכן שלנו והוא אמר לנו שאבי שלח אותו שייתן לנו את הסוס שלו ונוכל להגיע לאחרים.
הגענו מול הנהר ולא ידענו מה לעשות. הלכנו צמוד לנהר ועברנו לאט את הנהר. הגענו לקצה השני כמו שבני ישראל עברו את נהר הירדן. הגענו לסודן. מצאתי עבודה בדוכן תפוזים כדי לעזור למשפחתי להתפרנס. בשבת העמדנו פנים שהיינו חולים והדלקנו מדורה גדולה שתספיק לכל אורך השבת.
אבא אמר לי לעלות למטוס הראשון ושהם יבואו אחרי. הרגשתי סערת רגשות בליבי. הייתי שמח, עצוב והתרגשתי.
הטיסה לקחה המון זמן. לפחות 5 שעות. הגעתי לישראל בשלום.
