ערב אחד ילדה בשם נויה הלכה לישון אבל לא ידעה שהיא הולכת לחלום את הסיוט הנורא בחייה.
האימה התחילה כאשר נויה ראתה את אחיה מסתובב בבית עם חיוך מטריד על פניו.
מאוחר יותר היא ראתה את אחיה צועד ברחבי הבית
כשהגב שלו צמוד אל הקיר ואז נויה שמעה קולות מאיימים שאמרו שהיא לא תראה את המשפחה שלה לתמיד.
מאוחר יותר קרה משהו מצמרר מעיירה של נויה, אחד מהאנשים נעדר בפיאומיות. כל העיר נחרדה מהמעשה הנורא וכולם מגיעים למסכנה שהעיר רדופת רוחות וכולם נכנסים לבתים שלהם בחרדה שמשהו יקרה להם. יום אחרי המקרה המזעזע קרו עוד 8 מקרי העידרות. יום אחרי יום עוד ועוד מקרי העידרות וכל העיר נהייתה ריקה אחרי חודש אחד בלבד, חוץ משני אנשים נויה ואימא. הם כל כך פחדו עד לידי כך שנויה ואמא רצו
לעבור ארץ, אבל לא היה מה לעשות. פתאום נויה ואמא התעלפו ואחרי שקמו מצאו את עצמם במקום מפחיד ומצמרר, עם עוד מאות אנשים מחוסרי הכרה והבינו שהם היחידים שקמו מהעילפון. פתאום ממקום מואר הכל היה חשוך מאוד ושניהים ואיבדו אחד את השני
והיו צריכים למצוא אחד את השני דרך הקול שלהם.
שניהם צעקו אחד לשני אך לא נשמע קול. אך שלפתע נדלק אור קטן וצהוב שינהם התקרבו לאור הצהוב וראו את אחד השני. בזכוכית דקה מאוד שיכלו לשבור
שניהם ניסו לשבור את הזכוכית אך ללא הצלחה.
השנים התאכזבו מאוד אך עם רצון רב לשבור את הזכוכית לפתע
מאחורי כל אחת נפתח פתח.
בפתח שלוש מגלשות מסתוריות, במגלשה הראשונה היה מצויר שלושה סימני שאלה. במגלשה השניה לא היה כתוב כלום ובמגלשה השלישית היה כתוב יציאה. האמא הלכה על המגלשה שהיה כתוב עליה יציאה
וניוה הלכה על המגלשה שלא היה כתוב עליה כלום, שניהם החלו להתגלש וכשסיימו להתגלש נויה לא ראתה את אמא, נויה ראתה שלא היה עוד יציאות והבינה שהיא האחרונה ששרדה
והתחילה להילחץ מאוד לבכות. היא ראתה דלת שהיה כתוב מעליה יציאה ורצה לדלת, פתחה את הדלת וראתה את אמא ורצה אליה וכשהיא באה לחבק את אמא.
אמא נעלמה ודלת נסגרה והכל היה חשוך ונויה שמעה את הקולות של אמא.
היא לא הבינה מאיפה היא שומעת את הקולות כי היא שמעה את הקולות מכל כיוון ונויה החליטה ללכת ישר.
נויה ראתה אור קטן נדלק ונכבה, לא היה לה אומץ ללכת לאור אבל בכל זאת נויה החליטה שהיא הולכת לאור הקטן הזה. ככל שהיא התקרבה היא רואה משהו שכתוב עליו תתקרבי את תגלי משהו גדול מאוד רק תקפצי לבור קטן. היא עמדה ליד הבור ולפתע משהו הפיל אותה לבור והיא נחתה על ערימה של כריות וראתה שוב דלת של יציאה.
לא היתה לה ברירה ללכת לדלת הזאת, אז היא הלכה לאט והתקרבה אל הדלת פתחה את הדלת והתעוררה וראתה את אמא יושבת על המיטה שלה ושואלת אותה: מה קרה? נויה אמרה לה: אמא זו את? ואמא ענתה לה: כן ילדתי זו אני ושואלת: מה קרה?
נויה אמרה לאמא שחלמה את החלום המפחיד ביותר בחייה ואמא הסבירה לה שלפעמים חלומות יכולים להיות מפחידים מאוד עד לידי מצב שזה מרגיש לנו אמיתי מאוד.
.הסוף.
