פרק 1
כל זה התחיל ביום לא מוצלח שעבר עלי ועל אימא… זה התחיל בבוקר כשאבא הלך לעבודה ישר מהתפילה והשעון המעורר של אימא לא צלצל, אימא קפצה פתאום מהמיטה בבהלה; מיהרה להעיר אותי ואת אחי הקטנים, זירזה אותנו בהתארגנות הבוקר, מיהרה להכין לנו את הסנדוויץ’ והכניסה לתיקים ופיזרה אותנו במסגרות השונות.
אימא לא ידעה שהעירה אותי מחלום רע, היא גם לא ממש הייתה פנויה לראות זאת על פניי ולשמוע על מה חלמתי בחלום או מה גרם לי לחלום חלום שכזה.
אימא גם לא ידעה שהמורה כעסה עלי באותו היום על שאיחרתי לשיעור ובעיקר על מה שקרה יום קודם לכן, אימא כבר יצאה מבית הספר ובטח הגיעה כבר לעבודה. בצוהריים אימא לא ידעה שרבתי היום בבית הספר עם חברתי הטובה שירה, כי כשהגענו הביתה אימא הייתה עדיין עסוקה עם הפלאפון והמחשב נייד בעניינים חשובים של העבודה. באותו יום הרגשתי שאימא לא רואה אותי ואני אוויר לחלוטין.
אימא הכינה לארוחת ערב את הפסטה שאני מאוד אוהבת, אך לא ממש היה לי חשק לאכול.. נכנסתי להתקלח, הכנתי לי את הבגדים לבית הספר למחר בבוקר ונכנסתי לשכב במיטה.
פרק 2
בשעה שמונה בערב שאימא נכנסה לחדר שלי ושל אחיי כדי לעשות את הטקס שינה הקבוע שלנו, היא נוהגת בכל ערב לספר לנו את סיפור לפני שינה, לקרוא איתנו ‘שמע ישראל’ על המיטה ולבסוף שרה לנו את ‘המלאך הגואל אותי’. רק אחרי טקס השינה אימא סופסוף פנתה אלי ושאלה אותי ‘הודיה שלי מה קרה? למה היום התנהגת מעט מוזר, קרה לך משהו שאת רוצה לשתף אותי?’
זה היה הרגע שבו התפרצתי בבכי כי אימא סופסוף ראתה אותי בפעם הראשונה היום. מהר אימא חיבקה אותי בחיבוק הגדול והחם שלה זה שהייתי זקוקה לו עוד מהבוקר. החיבוק היה ארוך, חם ואוהב, ואז אימא פנתה אלי ושאלה שוב ‘מה קרה ילדתי? את רוצה לשתף אותי במה שעובר עליך?’
חששתי לספר לאימא את מה שקרה, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון ביותר לעשות כי הסוד הזה הולך ונהיה כל כך כבד. אימא ראתה שקשה לי מאוד ואמרה שאין לי מה לדאוג ושאני יכולה לשתף אותה בהכל, שהיא לעולם לא תכעס ותנסה לעזור לי כי חשוב מאוד לשתף את ההורים במה שעובר עלינו, היא הוסיפה ואמרה שאחרי שאשתף אותה במה שעובר עלי אני ארגיש תחושת הקלה.
הסתכלתי על אימא בעיניים גדולות ומלאות בדמעות, ולמרות כל הקושי והחשש לשתף את אימא במה שקרה.. התחלתי להגיד לה שאתמול בבית הספר קרה לי מקרה מאוד לא נעים. ופתאום השתתקתי, הרגשתי כאילו אני עושה מעשה שאסור לעשות, נתקפתי בהלה וחרדה. אימא שישבה לידי חיבקה אותי חזק והקשיבה למילותיי גם לאלו שלא נאמרו באותו הרגע, ‘אני מבינה שקשה לך לספר לי מה קרה, אבל אם לא תספרי לא נוכל לעזור ולסייע לך. את יודעת שאבא ואימא תמיד פה לשמור ולהגן עלייך מכל דבר ועניין’ אמרה אימא, הסתכלתי לעיניה שוב וראיתי את החום והאהבה שלה אלי, כמובן שידעתי שלא משנה מה, אימא תמיד תשמור עלי ותאהב אותי.
פרק 3
בדיוק כשהתחלתי לספר לאימא גם אבא נכנס לחדר וישב לידי בצד השני כדי לשמוע מה קרה. וככה סיפרתי להם:
אתמול בבית הספר בהפסקה הגדולה נשארתי בכיתה בעוד ששאר הבנות יצאו לשחק להן בחוץ, באותו זמן נכנסה לכיתה נועה, ולקחה לי מהקלמר ללא רשות את הטוש זהב עם הנצנצים היפה זה שדודה תמר קנתה לי ליום ההולדת. למרות שהפצרתי בנועה להחזיר לי את הטוש, זה לא עזר. היא לקחה את הטוש וקשקשה איתו על היומן של המורה ועל המחברת תורה של שירה חברתי הטובה.
בכל אותו זמן אני ניסיתי לחטוף לה את הטוש אך היא חמקה ממני, בדיוק נשמע הצלצול והיא החזירה לי את הטוש ואמרה לי ‘חסר לך אם את מספרת למישהו שזאת הייתי אני שעשתה את זה, אם תספרי אני ארביץ לך, ואני אגרום לכך שאף בת בכיתה לא תרצה להיות חברה שלך יותר’.
הבנות החלו להיכנס לכיתה עם תום הצלצול ושירה שבאה לשבת במקומה ראתה את המחברת תורה שלה שכולה מקושקשת בטוש זהב, שירה החלה לבכות ואני הרגשתי מאוד לא נעים. גם המורה נכנסה לכיתה לאחר הצלצול וישר ראתה את שירה בוכה, שאלה אותה המורה מה קרה וראתה את המחברת שלה המקושקשת, המורה לקחה משירה את המחברת, חיבקה אותה ואמרה לה שלא תבכה, שנבדוק מי עשתה את המעשה הזה ונעניש אותה. המורה חזרה אף היא למקומה וראתה כי גם על יומנה שלה קשקשו עם אותו טוש זהב.
המורה לקחה נשימה עמוקה, ואמרה ‘מי שקשקשה עם טוש זהב על המחברת תורה של שירה ועל היומן שלי מתבקשת להודות במעשה.’ אף בת לא הגיבה, אני השפלתי את עייני כי לא יכולתי לראות את הכאב של שירה והמורה, ויישרתי מבט אל נועה לראות מה היא תעשה או תגיב, נועה סימנה לי עם האצבע על פיה בצורה של שששש… ומיד השפלתי את עייני לכיוון השולחן.
המורה ראתה כי אף בת לא מגיבה ואמרה ‘חבל מאוד שמי שעשתה זאת לא קמה ומתוודה, זהו מעשה מאוד מעליב ולא מכובד, אם אני אגלה לבד אותה אחת תקבל עונש חמור ביותר’.
ישר נועה קמה ואמרה ‘המורה רק לילדה אחת בכיתה יש טוש זהב בקלמר, והצביעה עלי – רק להודיה יש טוש זהב עם נצנצים, בטח היא זאת שקשקשה’. באותו רגע לא ידעתי מה להגיד או לעשות, מיד המורה אמרה לי ללכת לחדר המנהלת ולהמתין שם עד לסוף היום.
בסוף היום רציתי מאוד לספר לשירה ולהגיד לה שזאת לא הייתי אני, שאני ממש מצטערת אבל נועה ראתה אותי ושוב איימה עלי שלא לספר על מה שקרה לאף אחד. המורה הגיעה לחדר המנהלת לאחר של הבנות יצאו מהכיתה ואמרה לי שהיא רוצה לעדכן את המנהלת במעשה ותתייעץ איתה איזה עונש אקבל על מעשה שכזה.
כשסיימתי לספר מה שקרה ישר אמרתי ‘אימא אבא, אני באמת מבטיחה לכם שאני לא עשיתי את זה, אני ישבתי לי בשקט על יד שולחני וציירתי לי להנאתי. אני בחיים לא אפגע ברכוש של חברותיי או של בית הספר’.
‘אל תדאגי’ אמרה אימא, ‘קודם כל אני ממש שמחה שסיפרת ושיתפת אותנו במה שקרה, זאת אכן התנהגות לא יפה ולא נאותה. חשוב שתדעי שאנחנו פה בשבילך תמיד ואנחנו נדאג ונטפל בנושא’. אבא אמר והוסיף ‘אני שמח שלא שמרת את זה בסוד, חשוב מאוד לספר להורים דברים כאלו שקורים, בעיקר כשאומרים לך לא לספר את זה לאיש, משפט כזה ישר צריך להדליק נורה אדומה וישר רצים להורים או למבוגר אחר שיכול לעזור לך, ואני ממש שמח שלמרות הקושי, הפחדים והחששות את עשית את זה’.
אימא ואבא חיבקו אותי ונישקו אותי ואמרו לי שאין לי מה לדאוג שהם עכשיו וידברו עם המורה, המנהלת ועם ההורים של נועה ושהם תמיד יהיו איתי וישמרו עלי ושאני לא אפחד מנועה כי הם לא יתנו לה לפגוע בי.
ואני ישר אמרתי לאימא ‘צדקת, זאת אכן הרגשה טובה שמשתפים וחולקים עם אדם אהוב דברים נעימים ואפילו דברים לא נעימים שאנחנו עוברים. אני מרגישה עכשיו יותר טוב, תודה רבה אימא ואבא’ בירכתי אותם ללילה טוב והם אותי והלכתי לישון.
אימא ואבא שוחחו עם מנהלת בית הספר, המורה ועם הוריה של נועה וסיפרו להם על מה שבאמת קרה.
פרק 4
למחרת בבוקר נועה, שירה ואני הגענו לבית הספר בליווי ההורים, ונכנסנו כולנו יחדיו לחדרה של המנהלת, המורה גם המתינה לנו בפנים. נועה התנצלה בפני שירה, המורה ובפניי ואמרה שמקרה כזה לא יחזור על עצמו בשנית.
גם אני התנצלתי בפני שירה מכיוון והיא חברתי הטובה ולעולם לא התכוונתי לפגוע בה ככה, שירה סלחה לי וגם אני סלחתי לנועה.
מאז ועד היום נועה, שירה ואני הפכנו להיות החברות הכי טובות, ומאותו מקרה אנחנו תמיד שומרות אחת על השנייה.
חשוב לי להעביר את המסר הבא בסיפור שלי:
שחשוב לספר לאבא ואימא או לאדם מבוגר שאוהב אותנו ודואג לנו על הדברים שעוברים עלינו, בעיקר אם משהו אומר לנו ‘אל תספר את זה לאף אחד, זה יישאר בנינו בסוד אחרת אני יפגע בך’. חשוב שנזכור שלאף אחד אין את הזכות לפגוע בנו או לאיים על חיינו.
