המרוץ לגביע

הכול התחיל ביום שני בצהריים ששחקנו נגד הקבוצה של ולדרמות ניסינו להגיע לגמר.  המשחק היה קשה מאוד. ב45 דקות של המשחק  אפילו לא גול אחד או משו אחר מעניין. כמעט התייאשנו עד שהקפטן אסף את כל הקבוצה ואמר לנו- קבוצה זה משפחה. כל אחד הוא אח בשביל השני.

 כל הדברים שהקפטן אמר לנו מילאו כל אחד בכח ועזרו לו להצליח.  המשך המשחק, 75 דקות, התקפה מתפרצת של הקבוצה שלנו עלינו כמו אריות על המגרש כולם היו אחד בשביל השני. פרסי מסר לי את הכדור לראש הצלחתי לקפוץ ולתת ראש לתוך השער.  צעקתי- הצלחנו, הצלחנו לנצח. היינו מאושרים עלינו לשלב המונדיאל הגדול. כל  הקבוצה שמחה מאוד. בשעה 00;6 חזרתי הביתה כל האחים שלי קפצו עלי הם היו מאושרים מאוד על שעליתי לגמר המונדיאל. הלכתי לישון. בבוקר התעוררתי, אכלתי קצת אוכל ויצאתי לקבוצה שלי  בתל אביב נסעתי באוטובוס עד שהגעתי לתל אביב. פרסי צעק עלי פרנק בוא אני כאן. בדיוק ראינו את קבוצת פוטר מובילה את קבוצת הזלגני 7=1 פתאום המאמן נכנס ואומר לנו בעוד כשבועיים נשחק מול קבוצת פוטר.  פאלוס הקפטן אמר לנו- לא נוותר כי עלינו לשלב המונדיאל הגדול  ננצח גם את קבוצת פוטר ונשיג את הגביע. המאמן ממשיך את הקפטן ואומר נתאמן שבועיים, כל אחד ייתן את הכל והגביע יהיה שלנו השנה. פאלוס אמר יש לי רעיון איפה נתאמן. שתי רחבות ימינה ויש שם מגרש מעולה להתאמן שם. הלכנו לשם וזה היה מקום טוב להתאמן בו. התאמנו ביחד שבועיים והיינו מוכנים לשחק נגד קבוצת פוטר נסענו באוטובוס עד שהגענו. התחלנו לשחק, הכדור היה אצלנו ב10 דקות הראשונות. הקפטן של הקבוצה פוטר שלח 8 שחקנים לכיווננו, היה קשה מאוד לעבור אותם. ניסנו להתמסר אחד עם השני אבל לציוץ שחקן מספר 10 רץ אלי, ניסיתי להעביר אותו אבל הוא נתן לי חליקה שלא הצלחתי לחסום. הוא חטף את הכדור מן הרגלים שלי והתחיל להתמסר עם החברים שלו. הם הצליחו להעביר את ההגנה ולהפגיע גול. היינו מבואסים מאוד. עוד פעם הקפטן אסף את הקבוצה וחזר על אותם מילים קבוצה זה משפחה כל אחד הוא אח בשביל השני.  עוד פעם הדברים שהקפטן אמר לנו מלאו את הלב שלנו כוח של תקווה. התקפה מתפרצת של הקבוצה שלנו עלינו כמו גורילות על המגרש, התמסרנו בין החברה כדור פנוי לקפטן לשער וזה פוגע בקורה , חזר אלי הכדור נתתי פצצה לשער  והשוער לא היה מוכן לזה וגוווול. השוואנו את התוצאה. עכשיו צץ לי ניצוץ של תקווה   אולי  הגביע יהיה שלנו. 90 דקות השריקה לסיום המשחק. אבל הארכה של 7 דקות. עבר 7  דקות התקפה אחרונה והכדור אצלנו. עלינו כמו משגעים על  המגרש. כדור אל פרסי, פרסי לא היה מוכן אבל הוא הצליח לתת בעיטה לעבר השער. השוער קפץ ופתאום נתתי ראש לתוך השער לצד השני, וגוווול צעקתי  . הגביע שלנו!!! לקחנו את הגביע והצטלמנו. השופט  הכריז על קבוצת המנצחים. חזרתי הביתה שמח ועייף.

 אחים שלי קפצו עלי משמחה.

הלכתי לישון ובבוקר התעוררתי ואכלתי קצת. יצאתי לתל אביב  כמו כל יום התאמנו לקראת שנה הבאה.                   

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »