המערה הסודית מאת אדר טל כיתה ה’1 בי”ס יד חזון באר טוביה
כל הלילה לא הצלחתי להירדם. אתם בוודאי תוהים מדוע. בואו ואספר לכם.
זה קרה כשנסעתי עם משפחתי לבקר את דודתי.
במהלך הנסיעה שמעתי את אבא מספר לאימא על מערה סודית ש”מסתתרת” בין ההרים. על פי השמועות במערה זו חבויים אוצרות מתקופת השלטון המנדטורי שאיש מעולם לא מצא. כסף, זהב, אבנים יקרות…
מדוע לא הצליחו לחשוף אותה? האם יש בה יצורים מפחידים שתפקידם לשמור על האוצר? התהפכתי מצד לצד ולא מצאתי מנוח לנפשי.
הבוקר הגיע, אגלי זיעה שטפו את גופי. החלטתי לא לספר לאף אחד ,לשמור את הסוד בליבי ולחפש את האוצר לבדי. לבסוף לאחר התלבטויות רבות החלטתי לשתף את יואב חברי הטוב שכן בחיפוש ובאיתור המערה טובים השנים מן האחד.
הנסיעה לביה”ס הרגישה לי כמו נצח.
“מתי כבר נגיע?” מלמלתי בקול. סוף סוף הגענו לבי”הס ירדתי בריצה מהאוטובוס, התעלמתי מדוד שהציע לי להצטרף למשחק הכדורגל גם לשומר שבירך אותי בברכת בוקר טוב לא עניתי. הגעתי לכיתה מתנשם בכבדות, היכן יואב? דווקא היום הוא מאחר להגיע. “אוף…”רטנתי בקול.
כשסוף סוף הגיע יואב צלצל הפעמון והמורה נכנסה לכיתה.
הרגשתי שאיני יכול לשמור עוד את הסוד…”נו מתי יסתיים כבר השיעור?”
השיעור התנהל בעצלתיים נדמה שלעולם לא הסתיים.
ואז נשמע הצלצול…קמתי לעבר שולחנו של יואב וסימנתי לו שצריכים לדבר. הלכנו למחבוא שלנו ושם סיפרתי לו על המערה הסודית.
בתחילה הוא לא הבין דבר. מרוב התרגשות התבלבלו לי המילים ולא הצלחתי להסביר את עצמי.
יואב הציע לי להירגע לנשום עמוק ואז סיפרתי לו הכול מהתחלה. יואב ידוע כאוהב הרפתקאות ומבלי לחשוב הוא הציע שנחפש יחדיו את המערה.
הצעתי לחפש מיד בתום הלימודים אך יואב אמר לי שאסור לנו להתמהמה וכדאי ללכת עכשיו.
“עכשיו?” שאלתי בהשתוממות.
“בוודאי” ענה יואב נחרצות.
יצאנו משטח ביה”ס מבלי שאף אחד ראה אותנו.
כל הדרך לא החלפנו בינינו אף מילה. היינו שקועים במחשבות…
הגענו למקום עליו הצביע אבי ששם כנראה נמצאת המערה.
חפשנו במשך שעות אך לא מצאנו דבר. ככל שחלף הזמן אבדנו תקווה בדבר קיומה של המערה. הייתי על סף ייאוש. “אולי זאת הייתה טעות לבוא לכאן ולחפש “חשבתי בליבי.
ואז הבחין יואב בסבך של עצים הוא הציע שנכנס פנימה. עברנו דרכם נשרטתי בפניי ובידיי ואז כמו באורח פלא התגלתה לעניינו המערה. הבטנו אחד בשני ניצוץ נראה בעיניו של יואב. נכנסנו פנימה בדממה ובחשש מה.
לפתע נשמעו קולות, קולות מוזרים ומפחידים, קולות שגרמו לי לבעתה. שאלתי את חברי: “אולי אנחנו עושים טעות שהגענו לכאן?”
יואב ענה : “אל תפחד! יהיה בסדר”
בצעדים איטיים וחששות כבדים, אני ויואב המשכנו לפסוע פנימה.
לפתע, חשתי שמישהו דוחף אותי, הרגשתי בכאב עז. ניסיתי לראות מה תקף אותי אך המערה הייתה חשוכה. במאמץ רב הצלחתי לראות יצור מפחיד מתקרב שוב לעברנו. לא הייתי מסוגל לברוח… נפלתי לרצפה. אני שומע את יואב זועק: “הצילו!” לא יכולתי לעמוד ולעזור לו. ורק הבטתי בו בדאגה רבה.
התפללתי לבורא עולם שיציל אותי ואת יואב. הרי הכול קרה באשמתי. אני זה שספרתי לחברי הטוב על המערה ובגללי נקלענו למצב הזה. מה יהיה אם…ושוב חשתי בעייפות, עיני נעצמו.
התעוררתי מהתנומה שאחזה בי. אינני רואה את חברי במערה. גם את קולו איני שומע. נתקפתי בבהלה מה אם קרה לו משהו? צמרמורת התפשטה בכל גופי. אט אט
הצלחתי להתרומם ובצעדים כבדים וכושלים חיפשתי את היציאה. פתאום ראיתי אור בקצה זחלתי לשם חשתי בכאב עז אך לא ויתרתי. “אני מוכרח למצוא את יואב” חשבתי בליבי.
יצאתי מהמערה, חשתי הקלה מסוימת. “לאיזה כיוון אפנה” לא הייתי בטוח.
במאמץ רב הצלחתי להגיע לכביש הראשי.
בשארית כוחותיי סימנתי לנהגים חולפים לעצור. נדמה היה שהם לא רואים אותי. עייף, פצוע וכואב נשאתי תפילה לבורא עולם.” אנא ה’ עזור לי לחזור בשלום לביתי, עשה שיואב בסדר…”
לפתע עצרה משאית לידי מתוכה יצא נהג בקול כועס שאל: “מה יש לך ילד האם אתה מנסה להרוג את עצמך?”
לפתע הוא הבחין שאני חבול ופצוע ונימת קולו השתנתה.” ילד אתה פצוע. מה קרה לך?”
אני אהה…ספרתי לו ,את כל מה שאירע לי ,לנו, לי וליואב..
“רגע, יואב היכן הוא?” לא הצלחתי להתאפק ופרצתי בבכי.
הוא חיבק אותי ?כ”כ הייתי זקוק למגע אנושי. לו אמי הייתה עכשיו לצדי…
לפתע אני רואה מבעד לחלון חברי צועד בכביש. “יואב, יואב “קראתי בשמחה.
צעקתי: “תעצור בבקשה”, הנה החבר שלי. נהג המשאית עצר בקרבת חברי, ורצתי אליו עם חיוך ענק על פניי, ושמחתי והתרגשתי לראותו, חיבקתי אותו חיבוק חזק ושאלתי: “אתה בסדר? נפצעת? כואב לך משהו?” דאגתי לך כל כך.
יואב רק חייך. נדמה שלא היה בידו הכוחות לדבר.
הדרך חזרה עברה בדממה.
הגענו הביתה. הוריי חיכו לי, ראיתי את ההקלה בעיניהם. רצתי אליהם חיבקתי את אמי תחילה ואז את אבי ובקול חנוק מדמעות לחשתי סליחה.
חווינו חוויה מאתגרת ולא כל כך נעימה. הבנתי שאסור היה לצאת משטח ביה”ס ללא רשות. ומערות סודיות לא לילדים ועליהם ניתן לקרוא רק בספרים.
