המעטפה הלבנה

המעטפה הלבנה

בזמן שאפרים מכין לעצמו קפה כדי לפתוח את הבוקר בשמחה, נשמעה צעקה גדולה! אפרים, שחשש לעשרת ילדיו, רץ לחלון ביתו ולא הבחין בשום דבר יוצא דופן. ואז זה קרה! הוא חלף ליד הטלוויזיה והבין שיש שריפה גדולה ליד ביתו! אפרים קרא לילדיו שהיו המומים מהמתרחש. הבן הקטן דניאל אמר: “אתם זוכרים שלפני חמש שנים קנינו בית בגבול חולון במקום שבו יש רק שדות, ומעולם לא עברנו לגור בו? אולי נברח לשם לכמה ימים עד שתכבה השריפה?” אפרים היה גאה בבנו הצעיר ואמר: “כל הכבוד בני! אני חושב שזה בדיוק מה שנעשה!”.

המשפחה ארזה בזריזות את הציוד הדרוש לה, ויצאה לכיוון חולון.

כאשר הגיעו לעיר, ההתרגשות היתה גדולה, וכולם אמרו: “איזה בית יפה וגדול, עם גג אדום, חלונות ירוקים ותריסים סגולים”. הימים חלפו, והבנים החליטו להישאר בעיר למרות שהשריפה כבר כבתה. גם אפרים התרגל למגורים בעיר החדשה, והחליט לקנות שדה חיטה גדול בקרבת העיר. ילדיו עבדו בשדה יום אחר יום, עד שאביהם ניפטר בשיבה טובה. עם מותו, האחים היו כה עצובים שלא עבדו בשדה חודש שלם.

כששבו לעבודתם גילו שהחיטה יבשה וכל ההשקעה המרובה שלהם במהלך השנים ירדה לטמיון. באותו הרגע ממש הם החליטו לא לוותר! ולעבוד בשדה כמה שצריך, עד שהחיטה תחזור לצמוח ותניב את יבולה.

כמו בשנים הראשונות, בהתחלה עבדו הבנים במרץ וזה היה נפלא. הם הרגישו שוב את השמחה שבעבודה המשותפת, ואת תחושת ההצלחה המרובה שכל כך אהבו בעבר.

יום אחד כאשר השמש שקעה והאחים עוד היו במהלך העבודה, נשמעה קריאה. זה היה  דניאל, שהיה במרחק לא רב מהם. האחים מהרו אליו, וכשהגיעו אמר דניאל בקול נרגש: “מצאתי אוצר!”. האחים לא האמינו למשמע אזניהם, אבל אז דניאל אמר: “אני מבטיח לכם שאני דובר אמת! בואו ותיראו בעצמכם”.  האחים הביטו זה אל זה, ואמרו: “יש  שם באמת אוצר”. ברגע שהבינו שדניאל דובר אמת, התחילו לריב ולהתווכח למי שייך האוצר.

האח הבכור היה בטוח שאביהם ידע על האוצר בשדה החיטה, וחיפש בביתם סימן שיראה לאחים שהאוצר שייך לכולם. לפתע נזכר שאביו נהג לספר להם על תמונה יקרה לליבו, שתלויה בביתם, וליבו משך אותו לגשת אל התמונה.

הוא הוריד את התמונה מהקיר, סובב אותה ולא האמין למראה עיניו!

בגב התמונה הסתתרה מעטפה קטנה ולבנה. נרגש וסקרן, רץ האח לאחיו שבשדה כשהמעטפה בידו. כשהגיע סיפר בהתרגשות על התמונה שתלויה בביתם, ועל המעטפה הלבנה שהסתתרה שם כל השנים!

האחים התקבצו וישבו במעגל בשדה. האח הבכור פתח את המעטפה והחל להקריא לאחיו את מה שכתב אביהם לפני שנים:

“בניי היקרים, אם מצאתם את המעטפה הזו, אתם כבר יודעים שבשדה החיטה שלנו יש אוצר. האוצר שייך למי שינהג בטוב לב לאחיו, ותכונותיו הן: חכמה, אומץ, ענווה ונדיבות. אני מקווה שהשנים הרבות של עבודתכם המשותפת בשדה תעזור לכם לגלות למי שייך האוצר, ולשמוח בשמחתו”.

האחים לא הצליחו להבין את הרמז שאביהם האהוב השאיר. הם התווכחו, וכל אחד מהם חשב שהוא בעל האוצר. דניאל היה היחיד ששתק. לאחר דקות ארוכות של וויכוח לפתע כל האחים הביטו על אחיהם הצעיר דניאל.

הרמז היה ברור! דניאל הוא חכם, אמיץ, נדיב וענו. הוא בעל האוצר!
נדיבותו של דניאל התגלתה בתפארתה והאוצר חולק שווה בשווה בין כל האחים.
השמחה היתה גדולה, ואביהם צפה בהם מלמעלה והיתה לו נחת גדולה.