המעבר הראשון בחיי מגיש יאיר ציון פנירי
אמנם זה לא בדיוק “המעבר הראשון בחיי” כי כבר עברתי דירה, אך זה היה כשהיתי בן חצי שנה, אז אני לא כל כך זוכר את זה. אבל את המעבר הזה בוודאי שאני זוכר…. יאוו איזה בלגן זה היה. טוב אבל כדי שתבינו הכל נצטרך להתחיל מהתחלה.
אז הכל התחיל הי שם ב”פסגות” – ישוב בהרי בנימין. אמא ישבה בסלון וקפלה את הכביסה. אבא היה בעבודה. בטח אתם שואלים באיזה עבודה הוא עבד? אז אבא שלי שימש כראש ישיבה בישיבת “עוז ואמונה”, אך הישיבה בתל אביב ואנחנו גרים בפסגות. וזה בערך שעה ורבע נסיעה. וכל פעם כשהינו צריכים לינסוע לישיבה של אבא, הינו צריכים לינסוע שעה ורבע וזה היה “סיוט”. אבל זו לא הבעיה. הבעיה היתה הגויים שהיו שם. הם היו “קהי עור (“כושים” בלשון הילדים, אבל הכי כושים שראיתי בחיים שלי..) שאלתי את אבא “מי הם? מה הם עושים פה? מאיפה הם באו?”. אבא ענה “הם סודנים הם באו מי סודן. ובסודן אין להם לא עבודה ולא כסף, אז הם באו לפה. כי פה יש להם עבודה וגם כסף”. “אז למה הם באים דווקא אלינו ולא לארצות הברית?” המשכתי לשאול את אבי. אבא הסביר לי שהם לא רק פה הם גם בארצות הברית. אבל בתל-אביב, לא היו רק סודנים. היו שם גם הומלסים. אבל לאו דווקא הומלסים סודנים אלא לצערנו גם הומלסים יהודים. זה ממש עצבן אותי כי אני מאד נלחץ מהומלסים, הם צועקים אלי. ההומלסים הם עניים מרודים, עד כדי כך שהם מקבצים נדבות. וכל פעם שאני מתלונן לאמא על הומלס אחד. היא אומרת לי “אבל הוא יהודי” וזה גם ממש מעצבן אותי, אבל מסתדרים אתם יודעים… טוב אז נחזור להתחלה לבית בפסגות. חזרתי מבית הספר עם איתי חברי הטוב. כל אחד הלך לביתו. ובדרכי לבית, חשבתי על הישיבה, חזרתי וראיתי את אבא ואמא מדברים. התקרבתי אליהם וניסיתי לשמוע על מה הם מדברים. הצלחתי לשמוע רק משפט אחד: “אז סגרנו על הדירה הזאת” באותו הרגע הייתי מופתע לחלוטין. אבל לא סתם מופתע. זה היה הרגע היחיד בחיי שהייתי כל כך מופתע. עד כדי כך שלא יכולתי להתאפק. ושאלתי את אבא “איזה דירה, מה עוברים דירה?!” אבא אמר תקרא לכולם ואני אסביר. קראתי לכולם ואבא אמר “אנחנו עוברים דירה עוד חודשים”. כולם היו ב”שוק”. למרות שבר שמעתי את זה אבא, עדיין הייתי בשוק. שאלתי את אבא “אפשר לספר לחברים?” “לחבר אחד” ענה אבי. רצתי לספר לאיתי, איתי לא האמין לי. אבל אחרי יום יומיים ש”חפרתי” לו הוא האמין. ואחרי יום אבא סיפר לנו את הבשורה הכי משמחת בעולם. הוא שוב קרה לכולם, לא הבנו מה הפעם… “אמא בהריון” הוא סיפר, כולם קפצו מרוב אושר! כולם היו בעננים. “ואת זה אפשר לספר לחברים שאלתי?”. אבא ענה שעדיף שלא. אחרי חודש אמא ילדה ילד חמוד. אחרי שמונה ימים היתה הברית וקראו לו יגל. אחרי חודש היה המעבר, הוא היה קשה. אבל מסתדרים אתם יודעים. הגענו לתל אביב, הגענו בחופש הגדול. הכרתי שם בשכונה ילד שקוראים לו כרמי. ובסניף הכרתי ילד בשם יונתן. ועד היום הם החברים הכי טובים שלי. וכהתחיל בית הספר הכרתי עוד מלא חברים חדשים. אז עד כאן היה המעבר דירה הראשון בחיי.
