המעבדה החדשה / שיראל אלפרט, כיתה ו, בית ספר דרור
ביום יפה וחמים הלכו כל ילדי בית הספר שקד לבית הספר, מלאים בהתרגשות רבה כי כעבור שנה שלמה שעברה בבית הספר שקד, בנו בו מעבדה חדשה. כל הילדים מיהרו לראות את המעבדה החדשה אך המנהלת החליטה שכדי שלא יהיה בלגן ועומס במעבדה שכל שיעור כיתה אחרת תיכנס בתורה (א’ – ו’), וכך היה. כל הכיתות ראו את המעבדה אחד אחרי השני, חוץ מכיתה ו’ שלא הספיקה לראות את המעבדה במהלך השיעורים. לבסוף המנהלת והמורה החליטו ביחד שתלמיד שרוצה מהכיתה יכול לבוא לראות את המעבדה בזמן ההפסקה. באמצע ההפסקה אספה המנהלת את כל הילדים והודיעה המנהלת שנפתחת תחרות ‘עידוד מחזור שנתית’ שבה כל כיתה תאסוף זבל מחצרות בית הספר והשכונה ושהכיתה שתאסוף הכי הרבה זבל תזכה בסיור במוזיאון. כמובן שכל הילדים שמחו כי בבית הספר שקד במשך שנה לא הייתה מעבדה ולא יכלו התלמידים לראות דברים מעניינים ומיוחדים בתחום המדעים. כעבור שבוע כל הכיתות גמרו לאסוף את הזבל והמנהלת התחילה לספור מי הכיתה שאספה הכי הרבה. בסוף היום הודיעה שהכיתה המנצחת היא ו’ וביום שישי בבוקר בשעה 9:00 הכיתה תצא למוזיאון והמליצה לתלמידים בסוף הלימודים להתחיל לארגן את התיקים לסיור ואת הטופס אישור של הורים. מאוחר בערב המורה שלחה רשימת ציוד לסיור: נעלים מכובדות, 1 ליטר מים, קלמר, ארוחת בוקר, חטיפים. הייתה ילדה אחת בשם שירה שלה לא היה ממתקים בבית כי הוריה הקפידו על שמירת הבריאות. שירה הייתה מאוד עצובה והתקשרה לחברתה הטובה רוני ואמרה לה: ”היי, לילה טוב את מתרגשת לסיור שבעוד יומיים ביום שישי?” ורוני ענתה: ”כן אני ממש רוצה לראות את המוזאון, אף פעם לא הייתי בו”. שירה אמרה במהירות ושאלה: ”את מביאה חטיפים לסיור?” ורוני צעקה מהתרגשות ואמרה: ”ברור אני הבאתי יותר משלוש, כל התיק שלי מלא בחטיפים!!!”. ורוני אמרה: ”’כיף לך, לי לא מרשים, את מכירה את ההורים שלי שומרים על הבריאות…”. ורוני ענתה: “אה חבל, אל תדאגי את בטוח תתרכזי יותר במוזאון בסיור ותישכחי מהחטיפים, לילה טוב” ושירה האמרה בחזרה: ”לילה טוב”. כבעור יומיים כשהגיע יום שישי כל הכיתה הייתה בכניסה לבית הספר והמתינה לאוטובוס, האוטובוס הגיע אחרי חמש דקות והילדים התחילו לעלות בזמן שהמורה שיר התחילה לספור אותם. מלכת הכיתה שי והחבורה שלה: ליאור, מיה ומור שהלכו אחרי שי תפסו את השורה האחרונה והכי נוחה באוטובוס וכל הילדים בדרכם לשורה דחפו לצד בצורה גסה. המורה שיר אמרה לשי וחבורתה שאם עוד פעם אחת לא התנהגו יפה הם יצאו מהסיור ושי ענתה בעצבות: ”סליחה המורה”. כשהאוטובוס הגיע למוזיאון וכל הילדים התחילו לרדת הנהג ביקש שישאירו את התיקים בתא של האוטובוס ואמר שבסוף הסיור כשיחזרו הם ייקחו אותם בחזרה והמנהלת מוזיאון אמרה לא להכניס טלפונים וחטיפים לסיור ולהשאיר אותם בתיקים וככה כל הילדים עשו. הסיור נימשך כשלוש שעות והילדים היו מסוקרנים מאוד במהלך הסיור. כשניגמר הסיור והמורה שיר והתלמידים יצאו והיתקדמו לאוטובוס הם ראו שהוא לא היה שם, נהג של אוטובוס אחר אמר שהוא מסיעה אותם ושיעלו מייד. המורה דיברה עם הנהג ואמרה לתלמידים לעלות, כל התלמידים עלו לאוטובוס בבלבול וחשש והמורה אמרה שהנהג הקודם היה גנב ושהתיקים שלהם לא יחזרו הילדים חזרו בייתה עצובים והלכו לישון. בשעה 12:00 בלילה המורה שלחה הודעה להורים שהתיקים נמצאו והגנב נכנס לכלא והילדים שמחו מאוד לידיעה.
