היי, קוראים לי אגם, אני בת 12 ורבע. הסיפור הזה קרה לי לפני חצי שנה בערך, בחופש הגדול כשהייתי בת 11 וחצי. אני עד היום זוכרת את היום הזה.
זה היה יום חם במיוחד. הייתי אצל הדודים שלי עם המשפחה שלי.
אני ובת הדודה שלי הדר רצינו ללכת ללונה פארק, אבל ההורים שלנו לא הסכימו. היינו די מבואסות, ואז הדר הציעה רעיון: שניסע ברכבת ללונה פארק.
שאלנו את ההורים שלנו, אבל אמא שלי אמרה: “אתן קטנות מדי בשביל לנסוע ברכבת לבד”.
התחננו! אמרנו לה ש”יהיה בסדר”. ביקשנו עד שהם הסכימו. שמחנו מאוד!
הדר ואני הכנו תיק ושמנו בו: בקבוק מים גדול, טלפון, אוכל, כסף, בגדים להחלפה ומשחק קטן לדרך. כל כך מיהרנו ששכחנו כמה דברים. שמנו הכול בתיק, נתנו חיבוק להורים ויצאנו לדרך.
בהתחלה הלכנו ברגל לתחנת האוטובוס, והיה לנו חם מאוד. כשהגענו – חיכינו לאוטובוס, וכשהוא סוף סוף הגיע, נותרו לנו חצי שעה להגיע לרכבת! היינו חייבות למהר.
כשהאוטובוס הגיע לתחנת הרכבת רצנו לרכבת. כשהגענו, פתאום נזכרנו שצריך רב-קו בשביל לעלות, ובגלל הלחץ של היציאה שכחנו להביא אותו! לא ידענו מה לעשות!
היינו מבואסות ובלחץ ממש. ואז נזכרתי שאפשר לקנות כרטיסים. רצנו לקנות – קנינו במכונה, העברנו אותם במחסום וחיכינו לרכבת.
הרכבת הגיעה, וכמו תמיד היו הרבה אנשים. כשנפתחו הדלתות – אני והדר נכנסנו.
נשארו רק שני כיסאות פנויים. תפסנו אותם. היו שם כמה ערסים, אז קצת פחדנו.
היו קולות מפחידים מבחוץ, אז הצעתי לה לשמוע שירים מרגיעים. פתחנו את התיק – וגילינו ששכחנו את האוזניות!
אתם זוכרים את הזקנה? לי ולהדר לא היה נעים שהיא תצטרך לעמוד, אז נתנו לה לשבת במקומנו.
פתאום אני דורכת על משהו. הרמתי – וראיתי יהלום קטן. לקחתי אותו ושמרתי עליו.
האישה הזקנה הסתכלה על היד שלי, וגילתה למרבה הפתעה שהיהלום של טבעת הנישואין שלה נעלם!
מיד הבנתי שזה שלה, אז אמרתי: “סליחה, נראה לי שזה היהלום שלך”.
האישה ראתה ואמרה: “כן! זה שלי! תודה רבה, ממש תודה!”
עניתי: “בבקשה”.
היא אמרה לי שזה כבר עליה 50 שנה, ונתנה לי זוג אוזניות קטן וחמוד.
אמרתי לה שאני לא צריכה, והיא התעקשה. אז אמרתי לה: “תודה”, והראיתי להדר.
אני והדר שמנו קצת שירים עד שירדנו.
כשירדנו הלכנו לתחנת אוטובוס, והוא לקח אותנו ללונה פארק.
הגענו, שילמנו לכניסה ונכנסנו. עלינו על רוב המתקנים.
ואז פתאום ראינו בן משפחה שלנו. רצנו אליו ושאלנו: “למה אתה פה?”
הוא אמר שיש לנו הפתעה! הלכנו – ואז אנחנו רואות את כל המשפחה המורחבת!
עשינו מסיבת יום הולדת להדר. תקשיבו, היה מטורף!
באמת שההורים שלנו הסכימו שנלך – פשוט הם רצו לארגן את היום הולדת.
איך אני והדר שכחנו שיש לה יום הולדת?!
ביי בי!
