הַמַּסָּע לְכֶתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת מֵאֵת נַחֲלָה דָּוִד, כִּתָּה ב’3
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַיָּה מַלְכָּה. יוֹם אֶחָד יָצְאָה הַמַּלְכָּה לַמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ וְהִגִּיעָה לְיַעַר מְכֻשָּׁף. הִיא נִכְנְסָה לַיַּעַר הַמְּכֻשָּׁף. הִיא הָלְכָה הַרְבֵּה עַד שֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה וְהִיא נִרְדְּמָה. בַּבֹּקֶר הִיא הִתְעוֹרְרָה וְרָאֲתָה דְּרָקוֹן.
לֹא סְתָם דְּרָקוֹן, דְּרָקוֹן מְכֻשָּׁף. הִיא כָּל כָּךְ פָּחֲדָה אָז הִיא בָּרְחָה מַהֵר מַהֵר.
פִּתְאוֹם הִיא שָׁמְעָה שֶׁהַדְּרָקוֹן צוֹעֵק “מִי אַתְּ?”
“אֲנִי הַמַּלְכָּה.”
“אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְפֹה?”
“אֲנִי רָצִיתִי לְטַיֵּל בַּמַּמְלָכָה.”
“בְּסֵדֶר” אָמַר הַדְּרָקוֹן וְהִיא הִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת.
פִּתְאוֹם הִיא רָאֲתָה שֶׁלֶט גָּדוֹל שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ:
לַמַּלְכָּה הַיְּקָרָה יֵשׁ לְךָ הַכֹּל חוּץ מִמַּשֶּׁהוּ אֶחָד, חָסֵר לָךְ כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁהוּא נִמְצָא בַּמְּעָרָה הַחֲשׁוּכָה. אַזְהָרָה! בַּדֶּרֶךְ לַמְּעָרָה הַחֲשׁוּכָה יֵשׁ דְּרָקוֹן וּנְהָרוֹת שֶׁחוֹסְמִים אֶת הַדֶּרֶךְ וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה סַכָּנוֹת בַּדֶּרֶךְ.
וְהַמַּלְכָּה הֶחֱלִיטָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וְלוֹקַחַת אֶת כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת.
הִיא הִתְחִילָה לָלֶכֶת. הִיא הָלְכָה וְהָלְכָה וְלֹא רָאֲתָה בִּכְלָל סַכָּנוֹת. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִיא שָׁמְעָה שְׁאָגָה שֶׁל דְּרָקוֹן מַפְחִיד. הִיא הִסְתַּכְּלָה לְכָל הַכִּוּוּנִים וְהִיא רָאֲתָה דְּרָקוֹן!
הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ “מִי אַתָּה?”
אָז הוּא עָנָה לָהּ “אֲנִי הַדְּרָקוֹן הַמְּכֻשָּׁף וַאֲנִי רוֹצֶה לָקַחַת לְךָ אֶת כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת.”
“אֲבָל אֲנִי רוֹצָה אֶת כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת,” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.
“אֲבָל אֶת מַלְכָּה וַאֲנִי מֶלֶךְ כָּל הַדְּרָקוֹנִים אָז לִי מַגִּיעַ כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת” , עָנָה הַדְּרָקוֹן.
“לֹא נָכוֹן” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.
“אִם אַתְּ רוֹצָה לָקַחַת אֶת הַכֶּתֶר אָז אַתְּ תִּצְטָרְכִי לַעֲבֹר דֶּרֶךְ עוֹלָם הַדְּרָקוֹנִים הַמְּסֻכָּן. יֵשׁ בּוֹ מָלֵא סַכָּנוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְכֶתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת.”
“בְּסֵדֶר אֲנִי אֵלֵךְ לַדֶּרֶךְ” וְהִיא הִתְחִילָה לָלֶכֶת.
הִיא הָלְכָה וְהָלְכָה וּפִתְאוֹם הִיא רָאֲתָה נָהָר גָּדוֹל וְסוֹעֵר, וְהִיא לֹא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת. הִיא חִפְּשָׂה מִישֶׁהוּ שֶׁיַּחֲצֶה אִתָּהּ אֶת הַנָּהָר, אֲבָל הִיא רָאֲתָה רַק דְּרָקוֹנִים. הִיא רָצְתָה לַחֲזֹר לָאַרְמוֹן, וְאָז הִיא רָאֲתָה נַעֲרָה יוֹשֶׁבֶת וּמְנַגֶּנֶת לַדְּרָקוֹנִים. הַנַּעֲרָה אָמְרָה לָהּ: “אֲנִי פַּעַם נִתְפַּסְתִּי וְהַדְּרָקוֹן רָצָה לַהֲרֹג אוֹתִי וְאָז בִּקַּשְׁתִּי שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁאֲנִי אָמוּת אֲנִי אֶהְיֶה מְשָׁרֶתֶת וּמֵאָז אֲנִי פֹּה מְשָׁרֶתֶת שֶׁל הַדְּרָקוֹנִים.”
אָז הַמַּלְכָּה בִּקְּשָׁה מֵהַנַּעֲרָה “הַאִם אֶפְשָׁר שֶׁאַתְּ תַּחֲצִי אִתִּי אֶת הַנָּהָר?”
“אֲבָל אֲנִי מְשָׁרֶתֶת פֹּה” אָמְרָה הַנַּעֲרָה “אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָבוֹא אִתְּךָ”. וְאָז הִיא רָאֲתָה סִירָה קְטַנָּה. הִיא רָצָה לַסִּירָה, עָלְתָה עַל הַסִּירָה וְעָבְרָה אֶת הַנָּהָר . וְאָז הִיא רָאֲתָה שֶׁלֶט גָּדוֹל –
לַמְּעָרָה
הִיא הִתְחִילָה לָלֶכֶת לַמְּעָרָה וְאָז הִיא רָאֲתָה אֶת הַדְּרָקוֹן הַמְּכֻשָּׁף רָץ לַמְּעָרָה כְּדֵי לַחֲטֹף לָהּ אֶת כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת. הִיא לֹא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת. הִיא הִסְתַּכְּלָה לְכָל הַכִּוּוּנִים וְאָז הִיא רָאֲתָה דַּף זָרוּק עַל הָרִצְפָּה . הִיא קָרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב וְהָיָה כָּתוּב בּוֹ כָּאן טְמוּנָה הַטַּבַּעַת הַקְּסוּמָה.
הַמַּלְכָּה חָפְרָה וּמָצְאָה אֶת הַטַּבַּעַת. הִיא עָנְדָה אֶת הַטַּבַּעַת וְנִהְיְתָה מְהִירָה וְהִגִּיעָה לִפְנֵי הַדְּרָקוֹן וְלָקְחָה אֶת כֶּתֶר הַמִּשְׁאָלוֹת, וְאָז הִיא עָשְׂתָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ דְּרָקוֹנִים עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
