לפני שנים רבות חי בספרד רב צדיק מאוד. קראו לו רבי יוסי ולאשתו קראו הרבנית מרים. יום אחד אשתו של רבי יוסי נפטרה במפתיע. אלפי אנשים באו להלוויה של הרבנית מרים. רבי יוסי לא הצליח להירדם בלילות מרוב צער. לאחר השבעה החליט רבי יוסי לעלות לארץ ישראל לעילוי נשמת הרבנית מרים אשתו. עבר שבוע ורבי יוסי החל במסע לארץ ישראל. באמצע המסע, פגש רבי יוסי זאבים שלא אכלו ימים רבים. הוא התפלל לה’ ולאחר כמה דקות ה’ שמע לתפילתו והזאבים הלכו. עברו כמה שעות ושוב ראה את אותם זאבים. הזאבים הפעם היו עצבניים, קפצו על רבי יוסי והוא לא הצליח להתפלל. הזאבים כמעט נשכו אותו. באותו הלילה רבי יוסי לא יכול היה להירדם ועבר עליו ליל קשה. למחרת רבי יוסי המשיך במסע. בזמן שרבי יוסי הולך, הולכים הזאבים גם הם במרחק כמה מטרים ממנו. כך, כמה ימים רבי יוסי צועד ובמקביל אליו הולכים הזאבים. בכל אותם הימים, רבי יוסי גרש מעצמו את רגשות הפחד שעלו בו כשראה את הזאבים הצועדים לא רחוק ממנו, ופנה לה’ בתפילה שישמור עליו ויעזור לו להגיע לארץ ישראל בשלום. רק לאחר כמה ימים קשים של הרבה הליכה, הזאבים עזבו אותו לנפשו.
המסע היה כל כך קשה, ורבי יוסי כמעט נשבר אבל הוא הרגיש שבארץ ישראל נמצא הלב שלו, ולכן הוא המשיך במסע. לאחר כמה שבועות, הגיע לארץ ישראל ומיד שהוא נכנס לארץ ישראל, נישק את האדמה. לאחר מכן, עלה לבית המקדש, ולהפתעתו ראה אלפי אנשים שרים שירי ארץ ישראל. זה חימם את ליבו. לאחר מכן, אמר רבי יוסי דבר תורה ואז הגיעה שעת ערב וכל הציבור הלכו לביתם שמחים ומאושרים.
לאחר כמה שעות, קם רבי יוסי והתפלל תפילת שחרית ארוכה בבית המקדש ולמד שם תורה עד לתפילת מנחה. הוא למד שם כל היום וגם עשה כך למחרת. זו הפכה להיות השגרה שלו.
בכל שנה, רבי יוסי היה עושה מסיבה גדולה ביום העלייה לארץ ישראל ומספר על הניסים שקרו לו בדרך. רבי יוסי שמח מאוד כל ימי חייו והודה לה’ על הזכות הגדולה לגור בארץ הקודש – הארץ שבה הלכו אברהם, יצחק ויעקב ודורות רבים חיכו לחזור אליה.
