לפני הרבה שנים, בעיר רחוקה, גר איש. לא עני ולא עשיר, אלא איש פשוט. לאיש הזה היה אבא ואמא וילד אחד קטן וחמוד ששמו היה אריאל.
יום אחד, האיש הלך לעבודה שלו. העבודה שלו היתה ייצור זכוכית וזאת עבודה מורכבת.
״אתם יודעים שזכוכית עשויה מחול?״ שאל האיש את אביו ואת אמו.
״כן כן. בוודאי.״ ענו ההורים שלו. ״אבל מה? יש משהו שאתה רוצה להגיד לנו?״
״שום דבר,״ ענה האיש.
״אבל אני רוצה לשמוע את מה שאתה רצית להגיד לי,״ שאל אבא.
״בסדר. אני אגיד לך-רציתי לקחת אתכם לעבודה שלי ולהראות לכם מה אני עושה כל יום בעבודה. אני רציתי ללכת גם לקולנוע איתך, אבא, אבל עכשיו יש מלחמה ואנשים צריכים להגן על מדינת ישראל. התקשרו אליי בטלפון שאני צריך להיכנס לצבא.״
״לא! אתה לא יכול. אתה תיפגע״ ענה אבא שלו.
״אולי אני עלול להיפגע. אבל לפחות אני אגן על עצמי ועל עם ישראל. ותזכור מה אומרים: רק ביחד ננצח!״
״אם משהו יקרה לך, זה לא יהיה ״ביחד ננצח״!״
״אני יודע״ ענה האיש.
״אוקיי חמוד שלי. להתראות. אני אוהב אותך״ אמר אבא שלו.
אז הוא הלך לצבא. שם אמרו לו שהוא צריך ללכת לעזה.
״זה החבורה שלך.״ אמר המפקד. ״יש תינוק שאני צריך שאתם תמצאו לי אותו.״
״אוקיי! אין בעיה!״ ענו החיילים.
״יאללה. צאו לדרך.״
אחרי זמן של חיפושים שעברו ממקום למקום אחד החיילים קרא:
״יואו אני רואה משהו!״, ״אבל אני לא יודע מה זה.״ הוא אמר.
״בואו נראה מה זה.״ אמר החבר שלו.
הם הלכו לגלות מה זה וגילו שזה סלע גדול.
״רגע, אני שומע משהו. זה נשמע כמו בכי של תינוק קטן.״
הם הזיזו את הסלע וראו פתח מתחתיו. ואז שמעו מחבלים שהתחילו לירות כדי לגרש את
החיילים כי רצו לקחת את מה שנמצא בפתח. החיילים הבינו שיש בפתח דבר מאוד חשוב והחליטו להיכנס ולבדוק, אחד החיילים הושיט את היד בזהירות והרגיש מן קופסה עם בדים וכשהוציא אותה, הם הסתכלו פנימה וראו שבקופסה היה התינוק!
אז הם מיד לקחו אותו והצילו אותו, וחזרו בחזרה לבסיס שלהם עם התינוק והמפקד אמר להם : ״כל הכבוד על האומץ שלכם !! תודה!” ושחרר אותם ללכת הביתה.
כשהאיש חזר הביתה הוא שמח ואמר להורים שלו ״אני אמרתי לכם ששום דבר לא יקרה לי וביחד ניצחנו!!״
אחרי שחזר מהמלחמה הוא חזר לעבודה בזכוכית. הסיפור שלו וכל מה שהוא עשה בעד התינוק נהיה מפורסם והרבה אנשים באו לקנות זכוכיות שהוא יצר.
