המטבע
“זה היה לילה אפל וסוער”. תמיד רציתי לפתוח ככה סיפור, אבל הפעם זה היה נכון. הלילה באמת היה אפל וסוער. רכבתי על האופניים בדרך הביתה מהצופים. הדרך לא מאוד קשה, אבל יש כמה עליות. זה גם מאד קרוב לבית הספר שלי, אז אני עובר שם הרבה. למרות זאת, איבדתי את הדרך והבנתי שאני ברחוב שאני לא מכיר. מיד ירדתי מהאופניים, והסתכלתי מסביבי. השלט עליו היה כתוב שם הרחוב היה משונה מאוד. הוא נראה כאילו עשוי מאוויר. אבל זה לא היה הדבר הכי מוזר. הרחוב היה חשוך עם בתים ישנים מאוד. לכל בית צבע אחר, ועדיין אף אחד מהם לא היה צבע יפה.
פתאום שמעתי מאחורי משהו נופל. עזבתי את האופניים והסתובבתי. “אאאאאאה!!” צעקתי. ראיתי ילד נמוך עם שיער ירוק ועור כחול. היו לו כנפיים כמו של פרפר, אבל בנוסף לידיים שלו. הוא היה בערך בגובה עשרה ס”מ, ונראה מבויש. ואז ראיתי מה נפל. זה היה מטבע זהב חלק בערך בגודל של לביבה. היצור לא שם לב שזה נפל, אז הרמתי מהר. עליתי על האופניים הכי מהר שאני יכול, והוא התחיל לברוח ממני. חזרתי הביתה מפוחד מאוד. בדרך נתתי את המטבע לאיש הראשון שראיתי. “תעשה עם זה מה שאתה רוצה” אמרתי לו. חזרתי הבייתה ולא סיפרתי לאף אחד על היצור והמטבע.
ביפ-ביפ-ביפ! נכון שעון מעורר זה דבר נוראי? קמתי מהמיטה והתארגנתי. נכנסתי לכיתה, וקראתי בזמן שנשאר עד הצלצול. בשיעור ספורט ראיתי משהו מתעופף בחוץ. בהמשך ראיתי משהו שנראה כמו פרפר גדול קרוב לתקרה. אחרי כמה שיעורים יצאתי לשירותים ושוב ראיתי את הדבר משיעור ספורט. חזרתי לכיתה מבולבל, לא מבין. בסיום הלימודים יצאתי, ובזמן שפתחתי את מנעול האופניים, שמעתי צליל של ריצ’-רצ’. הסתובבתי וראיתי את התיק שלי פתוח. ראיתי גם את היצור – אותו יצור שראיתי בלילה לפני שנה.
“מה אתה?!” צעקתי. “מה אתה!?” צעק. הקול שלו היה צייצני מאוד. “אני בן אדם. אבל מה אתה?!” “אני–––” הוא אמר משהו מוזר. “מה אתה עושה עם מטבע הקסם?”, הוא המשיך. “מטבע הקסם? מה זה?” “המטבע שגנבת ממני. אם לא תחזיר לי אותו, מפלצת הסיוטים תתקוף!!” ” אבל נתתי אותו למישהו” “אז תמצא!!!” הוא צעק בקול המוזר. “תיכנס לתיק.” אמרתי. סגרתי את התיק ורכבתי הביתה. כשהגעתי הוא עף החוצה. “כשאתה שומע את זה” שרקתי, “תעוף אלי”. נכנסתי הביתה.
“איפה הספר שצריך להחזיר לספריה?” “על המיטה שלך” ענה אח שלי. נכנסתי לחדר, ולקחתי את הספר. שרקתי, ואמרתי ליצור לעוף אחרי. ירדתי למטה ורכבתי לספריה. בדרך חזרה, ראיתי מישהו שנראה מוכר. ואז הבנתי. זה האיש שנתתי לו את המטבע! “שלום!” קראתי. “אני מכיר אותך?”, הוא שאל. “אני זה שנתתי לך את המטבע לפני שנה. אפשר אותו בחזרה בבקשה?” “אני אוהב אותו. הוא נותן לי מזל!” “טוב…” נאנחתי. ואז ראיתי את היצור לאט-לאט עולה מהתיק של האיש. כשהגעתי הביתה פתחתי את החלון ושרקתי. היצור הביא איתו את המטבע.
פתאום שמענו בום! מרחוק ראיתי מפלצת מתקדמת אלינו. “מטבע, הרוג את המפלצת!” אמר היצור. המטבע הפיץ אור חזק, ונעלם עם המפלצת. “כל הכבוד!” אמרתי. “אנחנו צוות טוב”.
“אם לא תחזיר לי את המטבע, היצור לא יחזור לביתו!” בחלון ראיתי את האיש שנתתי לו את המטבע. היו לו כנפיים ובידו היה היצור בקופסה! אבל זה כבר סיפור אחר…
