בכל יום שני, כרגיל, דניאל הולך אל הספרייה העירונית אחרי בית הספר.
כשהגיע, חשב לעצמו איפה ימצא את הספר האהוב עליו. הוא קרא אותו לפחות מאה פעמים. הוא חיפש אותו בכל מקום, אפילו במחבוא שבו הוא מחביא אותו כדי לשמור אותו לעצמו (מתחת לכיסא, ששש…אל תגידו לאף אחד).
עבר חצי שעה, והתחילה לרדת החשיכה. דניאל כבר לא ידע מה לעשות, עד שלפתע ראה תזוזה מהירה באוויר, ואז שמע התרסקות של ספרים. דניאל רצה לבדוק מה זה, אבל לפתע שמע קול מוכר.
״דניאל!״ אמרה בחומרה. זאת הייתה אמו. ״כבר ממש מאוחר. היית אמור לחזור לפני שעה,אני רוצה שתחזור ישר הביתה,״ הוסיפה.דניאל ואימו עזבו יחד, אבל דניאל לא הפסיק לחשוב על הרעש ששמע בספרייה .
בינתיים, באותו לילה (כמו בכל לילה) בספרייה, אחרי שהיא נסגרת, הספרים נפתחים, וכל הדמויות יוצאות מהספרים. בבוקר הן חוזרות.
ביום שלישי בבוקר דניאל הולך לבית הספר עייף ומותש מאתמול. הוא אפילו נרדם בשיעור האהוב עליו, שיעור מתמטיקה. אחרי בית הספר דניאל צעד עד שהגיע לקו מספר 41, עלה על האוטובוס וירד ברחוב הרצל בנתניה, שם נמצא ביתו.
כשהגיע הביתה, הוא קיבל החלטה, הוא הולך להתגנב בלילה אל תוך הספרייה ולבדוק לעומק מה היה אותו רעש ולאן הספר האהוב שלו נעלם.
אחרי ארוחת הערב דניאל צעד בביטחון לעבר הדלת הקדמית. בדיוק לפני שיצא מהבית, אמו תפסה אותו. ״לאן אתה הולך?״ שאלה.
״אני… אני הולך לחברים”, גמגם דניאל ושיקר.
״בסדר, רק אל תחזור מאוחר מדי,״ אמרה אמו ונופפה לשלום. זה היה הרבה יותר קל ממה שדניאל תיאר לעצמו.
כשהגיע לספרייה הוא הבחין, למזלו, שהשומר נחר בקול רם בכניסה לספריה. על קצות האצבעות, דניאל צעד בשקט בשקט לשומר, לקח את המפתחות מידיו בעדינות, ופתח את דלת הספריה בזריזות.
על הרצפה מצא פתק יחד עם בקבוק קטן: “השיקוי שמבטל את הרכוע“.
״מה זה רכוע?״ חשב לעצמו.
שנייה לאחר מכן שמע מהמסדרון קול צחוק של מכשפה. דניאל צעד במסדרון החשוך, והקול הלך והתגבר, עד שהציץ למסדרון שני וראה בית ממתקים ומכשפה שיוצאת לאט מהדלת הקדמית.
״שלום ילד קטן,״ אמרה בקול מתוק. ״אתה נראה רעב.״
״לא תודה,״ אמר דניאל ולקח צעד אחורה. פתאום הוא שם לב שהמסדרון מאחוריו נעלם, ובמקומו הופיע קיר של ספרים.
״אין לאן לברוח,״ צחקה המכשפה.
דניאל נזכר בפתק שבכיסו. ״רגע!״ קרא. ״אני יודע משהו על רכוע!״
המכשפה קפאה במקום. ״מאיפה אתה יודע את המילה הזאת?״ שאלה בלחש.
״מצאתי פתק בספרייה,״ אמר דניאל. ״עם שיקוי.״
״הרכוע מחזיק אותנו כאן,״ אמרה המכשפה.
לפתע נשמעו צעדים במסדרון. הדמויות מהספרים התחילו להתקרב.
״תבחר,״ אמרה המכשפה. ״אם תבטל את הרכוע, אני אחזור לספר, אבל חלק מהסיפורים ייעלמו לנצח. אם לא, הספרים יישארו אך גם אני.״
דניאל הסתכל על הפתק, ואז על המכשפה. הוא עצם עיניים ושפך את השיקוי על הספר שבידו.
אור חזק מילא את הספרייה. כשהאור נעלם, בית הממתקים לא היה שם. גם המכשפה לא.
בבוקר הספרייה נראתה רגילה לגמרי. הספר האהוב של דניאל חזר למדף. אבל כשהוא פתח אותו, בעמוד הראשון היה כתוב בכתב יד:“הרכוע בוטל… לעת עתה.”
דניאל סגר את הספר לאט והבין שהסיפור הזה עוד לא נגמר.
