פעם אחת, בטיול השנתי שלי בבית-הספר הלכנו לספארי.
ראיתי שם הרבה חיות: אריה, פיל, ואפילו ג’ירפה.
ינון היה באוטובוס לידי. הוא צחק עליי שאני מתעניין בחיות, ואז הוא פתח את החלון וצעק אליי: “מה כל-כך מעניין בחיות”?
כשחזרנו הביתה, ינון צחק עליי ואני ראיתי סרט על חיות, ואז ינון שוב אמר לי “מה כזה מעניין בחיות”.
ואז דוד אריה הגיע אלינו ואמר “סיפרתי לכם פעם איך הדינוזאור הגדול לקח אותי והעליב אותי? והתחיל לריב איתי קשות?”
“לא, לא סיפרת לנו”.
אני ודוד אריה התיישבנו במרפסת והוא התחיל לספר:
פעם אחת טיילתי בספארי. לקחתי נעלי הליכה, וצידה לדרך: מפה, מימיה, ומלפפון חמוץ למקרה שהיה רעב.
ואז דינוזאור לקח אותי, ואז ראיתי מלא דרקונים ודינוזאורים מעופפים בשמיים, והבנתי שזה לא ספארי רגיל, זה ספארי קדמון. ואז הדינוזאור פתח את הפה שלו ואמר: “מה כזה מעניין בנו, אנחנו סתם חיות רגילות”. ואז אני אמרתי : אתם לא חיות רגילות, אתם חיות קדמוניות. ואז הדינוזאור אמר “אתה באמת סתם מישהו שלא יודע מה זה מעניין” ואז התחלנו לריב איתי זה קצת העליב אותי, כי ידעתי ממש מה זה מעניין. ואז הדינוזאור רצה לאכול אותי!
באותו רגע ראיתי דרקון מתעופף בשמיים ישירות אליי, וחוטף אותי מהידיים של הדינוזאור.
הדרקון רצה לבשל אותי עם האש שלו, ואז ברגע האחרון אדם קדמון קפץ מסלע, נתן מכה עזה עם המקל בראש של הדרקון, ולקח אותי! זה היה ממש מסחרר.
וכל מה ששמעתי מהאדם הקדמון הזה זה רק “בגהגהגבגהבגה!”
לא הבנתי שום מילה, ושום דבר מזה!
פתאום האדם הקדמון רצה לתת לי גם מכה עם המקל שלו, אבל אז בדיוק הדרקון היה אפילו יותר נחוש לבשל אותי! הדרקון ירק עלינו אש מהשמיים והיה פיצוץ חזק יותר. הדרקון היה מהיר מדי, ובגלל זה לא כיוון טוב. במקום לאכול אותי האש שלו יצרה בור באדמה שהשתמשתי בו כמחסה, יכולתי לקפוץ לתוכו ולהגן על עצמי. רציתי כמה שיותר להתרחק ובסוף הגעתי לים. נסחפתי עד ללב הים, בהתחלה הים היה רגוע ואז הרגשתי משהו רועד. הבנתי שזה בא מתחתית הים, ואז פתאום קפץ מתחתי ובלע אותי לוויתן עצום! וכשנבלעתי לתוך בטן הלוויתן ראיתי סירה שחרוט עליה “דקירת היצור בזמן הקפיצה – רק אל תשכח גם ת’סירה”. בהתחלה לא ידעתי מה זה אומר, אבל אז הבנתי שזה הפתרון! מה שזה אומר, זה לדקור את הלוויתן בזמן שהוא קופץ! מיד לקחתי עצם קטנה מהדגים לידי התיישבתי על הסירה והתכוננתי לדקור אותו. מיד כשדקרתי אותו, הוא קפץ קפיצה ענקית! שהעיפה אותי עד לחלק העליון של הלוויתן. מיד עזבתי את העצם ונפלתי בחזרה לסירה, ובשניה שנגעתי בסירה הלוויתן הוציא אותי עם הסירה.
“ומה קרה לך אז?” שאלתי את דוד אריה
“שטתי עם הסירה עד לחוף”.
וכשאכלנו מרק לארוחת ערב אבא שאל “הבאתם את המים למרק מהים?”
